ובזה מיושב היטב דברי הרמב"ם בפי"ג מנדרים ה"ט דפסק דאם עשה שליח להפר לה אינן מופרין שנאמר אישה יפירנו ותמה הלח"מ דלמה לי קרא ת"ל דאליבא דחכמים דהוא א"י להפר פשיטא דהבעל א"י לעשות שליח משום כל מלתא דל"מ עביד והש"ס מוקי כר"א ולפמ"ש א"ש דהרי הרמב"ם שם ה"ב כתב דהבעל והאב עוקרין הנדר ותחלתו ויפירו ועיין כ"מ ולח"מ מ"ש בזה אבל לפירושם שם הבעל עוקר ומשרשו את הנדר מעיקרו וא"כ אין מקום לקושית הש"ס כלל דבאמת כשעושה שליח בפירוש הוה מועיל אף דהוא לא מצי עביד ולכך אצטריך קרא דאישה יפירנו. והנה המהרי"ט בראשונות סי' ד' האריך אי הא דכל הנודרת ע"ד בעלה נודרת אם הוא טעם דלכך מצי בעל מיפר לפי שנודרת על דעתו או שגזה"כ הוא דמצי מיפר ולכך נודרת ע"ד בעלה ע"ש והארכתי בזה בכמה מקומות וכעת נ"ל דזה תלוי אי בעל מיגז גייז או מעקר קעקר דאם נימא דלכך מיפר לפי שנודרת ע"ד בעלה אם לא ירצה וא"כ כל שלא יתרצה אין מקום לנדרה כלל והוה נדר טעות ומעקר קעקר אבל אם נימא דגזה"כ הוא א"כ יש לומר דחל הנדר רק שגזה"כ שיכול להפר ואין לך בו אלא חידושו רק מכאן ולהבא ובזה נראה לפע"ד דתלוי ג"כ מה דבעי הש"ס בנדרים דף ע"ב אם בעל מצי מיפר בלי שמועה דאם נימא דגזה"כ הוא א"כ מצי מיפר בלי שמיעה כלל ואם נימא דכל הנודרת ע"ד בעלה נודרת אם יתרצה א"כ מוכרח לשמוע אם יתרצה או לא ובזה נראה לפע"ד הא דאמר הש"ס בנדרים שם והא לא שמע והקשה הרא"ש דיהי' שמיעת השליח כשמיעתו וכתב דבמידי דממילא ל"ש שליחות ולפמ"ש י"ל דהנה מה דמועיל שליחות י"ל דתלוי בזה דאם נימא דגזה"כ הוא א"כ אין צריך דעתו כלל רק שכל שאינו רוצה ומיפר בטל ממילא גם שליחו יכול להפר אבל אם נימא דלכך יכול להפר לפי שנדרה על דעתו ולכך בעי שמיעה שתדע אם נתרצה ע"ז וא"כ איך מועיל שליחות ויהי' שמיעת השליח כשמיעתו דדלמא לא הי' הוא מיפר אם היה שומע בעצמו ובמידי דתלוי בגופו ובאבנתא דלבא איך מועיל דהיא לא נדרה רק על רצונו של הבעל דבשלמא כששמע ועשה שליח שפיר אבל כשלא שמע איך מועיל שמיעת השליח וז"ב מאד ובזה נראה לפע"ד הא דאמרו בב"מ דף צ"ו שליח פלוגתא דר' יאשי' ור' יונתן וכו' והקשו בתוס' מ"ט תלוי לה בהך ע"ש ולפמ"ש א"ש די"ל דכמו דבשליח אי מקרי בעליו האבעיא הוא אי בדבר שתלוי בגופו אי שייך שליחות וכמ"ש התוס' רי"ד כמו כן ר' יאשי' ור' יונתן פליגי דהוא ס"ל דבעי שמועה וא"כ לא הוה שמיעת השליח כשמיעתו דהיא לא נדרה ע"ד שמיעתו של השליח כ"א על רצונו של בעל וז"ש אשה יקימנו ואשה יפירנו דהיינו שתלוי בגופו ורצונו של הבעל ובזה י"ל הא דפריך הש"ס בנזיר מר' יאשי' טעמא דאמר רחמנא ולא פריך מר' יונתן דס"ל דמועיל ההפרה דשליח ועיין תוס' שם ולפמ"ש יש לומר דלר' יונתן דס"ל דמצינו בכל התורה שליח של אדם כמותו וא"כ אין הבדל בין נדרים לכל שליחות וע"כ דגזה"כ הוא דיכול להפר ולכך אף דכתיב אישה יקימנו לא משמע לי' דוקא אישה דהא גם שלוחו הוה כמותו א"כ אין קושיא די"ל דאם עשה בפירוש מועיל השליחות ול"ק כלל כמ"ש המהרי"ט אבל לר' יאשיה דממעט מקרא א"כ שפיר פריך אי לא מיעט קרא הי' מועיל והא בעי שמיעת הבעל ואיך מצי משוי שליח דבמידי דממילא לא שייך שליחות וכמ"ש הרא"ש בנדרים שם ולזה מוקי כר"א ולפ"ז מיושב דברי הרמב"ם דלדידן דקי"ל דמיפר בלי שמיעה שוב צריך קרא דאל"כ מצי משוי שליח ויש להאריך בזה הרבה אך בלא"ה יצאתי מענין לענין וגם כבר האריכו המרכבת המשנה פ"ו מגירושין וספר בית אברהם בענין הלז וגם אני כבר כתבתי בזה קונטרס מיוחד ע"כ אמרתי לבל האריך עוד ודו"ק היטב כי ת"ל אגב גררא נתברר ענין נחמד המתפשט להרבה ענפים ושרשים ת"ל.
שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ב׳ סימן קט״ו (ח׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא קמא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.
