שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ב׳ סימן קט״ו (ב׳)

והנה בהא דאמרו גבי מעשה דשכ"מ דחצרה מה שקנתה אשה קנה בעלה ואח"כ מסיק רבא דחצירה וגיטה באין כאחת ובאמת שלהס"ד צריך להבין דהרי התוס' הקשו דמה קאמר תיזל ותיחוד ותפתח הא הוה טלי גיטך מע"ג קרקע וכתב המרדכי דכיון דגיטה וחצרה באין כאחת הו"ל כאלו זרקו לתוך חצרה עכ"ל ולפ"ז להס"ד דלא ידעינן מזה א"כ יקשה דהו"ל טלי גיטך מע"ג קרקע אך ז"א דלהס"ד דקנתה חצרה א"כ פשיטא דלא מקרי טלי גיטך מע"ג קרקע דהרי מסייע בקבלתה דע"י שנתן לה החצר במתנה זכתה בגט ואין לך מסייע בקבלה יותר מזה ורק לפי המסקנא דגיטה וחצירה באין כאחת א"כ לא קנתה החצר מקודם רק בב"א והקנין שעשתה בהחצר עשתה היא בעצמה דתיחוד ותפתח אמר לה ולכך הוה ס"ד דהוה טלי גיטך מע"ג קרקע וחידש המרדכי דכיון שבאין כאחת ג"כ הוא מקרי מסייע בקבלת הגט. וראיתי בא"מ סי' קל"ט שהקשה לדברי המרדכי הנ"ל דא"כ היכא אמרו דחצרה הבאה לאחר מכן לא מהני והא בכל חצר הבא לאחר מכן קנה הבעל לפירי כדאמרו חצרה מה שקנתה אשה קנה בעלה וכיון דקני לפירי שוב הו"ל חצירה וגיטה באין כאחת ובכה"ג שוב לא הוה טלי גיטך מע"ג קרקע והנה באמת קושיתו לא קשה דמשכחת לה חצרה הבא לאחר מכאן באחד שמכר לה מכר באופן שלא יהי' לבעל פירות ובאופן המועיל כמבואר סי' פ"ה אמנם באמת לפמ"ש למעלה בלא"ה ל"ק דהרי בישוב קושיא שהקשה הקצה"ח על הש"ך דדעתו דל"מ כל שבא כאחת כתבתי לעיל דשאני הכא דהי' חצרה מקודם ורק סילק רשותו בלבד ונשאר כמו שהי' ולפ"ז בחצרה הבא לאחר מכן שוב לא מועיל דבתחלת הקנין הי' שלו ג"כ לפירי ובכה"ג לא מועיל חצרה וגיטה באין כאחת וכמ"ש ובלא"ה נראה לפע"ד הדבר ברור דאין התחלה לקושיא דבאמת נחלקו ר"י ור"ל אם יש לבעל פירות עד שעת נתינה או עד שעת חתימה אבל זה ודאי דלאחר נתינה ודאי אין לו פירי ולפ"ז כל שנתן לה הגט בחצר של אחר ניהו דל"מ מצד שלא נתן בידה אבל עכ"פ שיקנה הפירי נראה לפע"ד ברור דאינו קונה לפירי ושפיר מקרי חצירה הבא לאחר מכן דלא קני ואף דאפשר במבטל הגט דנשארת אשתו כבראשונה ודאי יש לו פירי וכל מילי אבל עכ"פ פשיטא דלא שייך לומר דתקנה החצר לו כל שרוצה לגרשה וגרשה בפועל לא תקנו לו רבנן פירי כנלפע"ד ובלא"ה נראה דבחצרה הבא לאחר מכן שפיר מקרי טלי גיטך מע"ג קרקע דהרי באמת כל טעמו של המרדכי כיון דאין הגט נקנה לה רק ע"י החצר והוא נתן לה הגט והחצר בב"א מקרי מסייע בקבלתה ולפ"ז באמת הקשו התוס' בכל חצר הא לא נקנה להבעל רק לפירי וא"כ הגוף שלה ואמאי לא קנתה מתורת חצר וכתבו כיון דחצרה נקנה לו בע"כ הו"ל חצר שלו ע"ש בתוס' ד"ה ידה ולפ"ז כאן דהיא קנתה החצר מאחר והגוף שלה א"כ אף שנקנה לו לפירי אבל עכ"פ אינו נקנה לו בע"כ כיון שבאמת רצה לגרשה ונתן לה הגט עכ"פ בע"כ ודאי לא נקנה לו וגם ע"י שיהי' נקנה לו שוב יהיו חצירה וגיטה באים כאחת ובודאי לא קנה וכיון שכן שוב החצר נקנה לה מקודם ולא הוה חצירה וגיטה באין כאחת ושוב הו"ל כטלי גיטך מע"ג קרקע דהיא לא סייעה בקבלה דהחצר שלה מקודם וז"ב מאד והבן. ולפע"ד נראה דגם מ"ש התוס' לישב כיון שבא הגט מרשות הבעל לאשה הוה כנתנו לה הוא ג"כ הכוונה למ"ש המרדכי הנ"ל דרק ע"י שבא מרשותו לרשותו קנתה וכמ"ש המרדכי והפ"י נתקשה בזה על דברת התוס' וגם הא"מ האריך בזה ולפע"ד שכוונו למ"ש המרדכי. עוד הי' נראה לי דבר חדש בישוב קושית הקצה"ח מהא דגיטו וידו באין כאחת דהנה הרשב"א כתב דלכך בגיטין מועיל נתינה בע"כ דהא האשה היא קנויה לו ואיך שייך לומר שלא יוכל לסלק שעבוד וקנין שלו בע"כ הא שלו מצי לסלק שלא יהי' משועבד לו ובשלמא נתינה בע"כ לא הוה נתינה דא"י לכפות להמקבל שיקבל אבל שלא יהי' יוכל לסלק שלו בע"כ של זה שנשתעבד זה לא מצינו ודפח"ח ולפ"ז זה הענין דגיטו וידו באים כאחת דבשלמא בנותן החצר עם מה שמונח בתוכו לאחד דנתינה בע"כ ל"ה נתינה ונמצא צריך שיהי' מדעת המקבל לקנות החצר ולכך צריך שיקנה מקודם החצר ואח"כ יקנה החפץ ולא שייך לומר דבאי' כאחת דהיה צריך דעתו מקודם שירצה לקנות החצר שיהי' בא לרשותו ובבת אחת אי אפשר אבל גיטו וידו דכל שזה רצה לסלק עצמו א"צ דעת המקבל וא"כ שפיר גיטו וידו באין כאחת ודו"ק היטב כי הוא נכון בסברא.