והנה בהא דאמרו בב"ב דף קכ"ו בכור שנטל חלק כפשוט דויתר ונחלקו אי ויתר בכל הנכסים או באותה שדה דוקא ופירש רשב"ם דהו"ל דבר שלב"ל וקשה הא סילוק מהני גם בדבר שלב"ל כמ"ש הסמ"ע בחו"מ סי' ר"ט דלא כט"ז שחולק עליו כמ"ש בגליון שם ואמאי ל"מ מתורת סילוק וצ"ל דמכאן ראיה דבדאורייתא ל"מ סילוק ובעי מחילה גמורה ועיין בקצה"ח סי' רע"ח שהאריך בזה ומחילה ל"מ בדבר שלב"ל ובזה י"ל דבזה פליגי רב פפא ורב פפי אליבא דרבא דבאמת באם מוכר דבר שלא בא לעולם יש דיעות הרבה כמבואר סי' ר"ב וסי' ר"ט ובסמ"ע שם ולפ"ז כל דהוא בידו לסלק עצמו דיש לו לבכור קודם חלוקה א"כ לשטת הר"ן דמה שיש בידו ל"מ סילוק א"כ שוב מועיל מתורת מחילה דל"מ כ"כ דבר שלב"ל דממנ"פ או שמקרי בא לידו או לאו מועיל או מתורת סילוק או מתורת מחילה משא"כ באם נימא דבדאורייתא ל"מ סילוק א"כ ל"ש הממנ"פ ולכך מה שבידו מועיל מתורת מחילה משא"כ בשאר נכסים דל"מ משום מחילה רק מתורת סילוק ובדאורייתא לא שייך סילוק וז"ב ובדרך אגב יש לישב קושית התוס' בב"ב דף קל"ט ע"ב ד"ה תלמוד לומר שהקשו דלא לכתוב לא יבכר כלל ונדע שאסר לשנות משום דהוה מתנה על מ"ש בתורה ולפע"ד נראה דהנה המלמ"ל פ"ו מאישות הביא בשם המהר"א ששון דלא מהני תנאי בדבר איסור אף דהוה דבר שבממון והמלמ"ל חולק עליו דכל שלא מזכיר האיסור בפירוש מותר בכולל ע"ש ולפ"ז כאן דמתנה על ממון של חלק בכורה ויש בו איסור דלא יבכר א"כ אם לא כתיב לא יבכר בודאי הו"א דלא מקרי מתנה על מ"ש בתורה דהרי בדבר שבממון ואיסור ביחד תנאו קיים וראיה ברורה לזה דהרי בדף קכ"ו ע"ב מקשה הש"ס אמאי לא יועיל הא הו"ל דבר שבממון וקשה הא מ"מ הוה איסור דלא יבכר וע"כ דכל שכולל דבר שבממון עמו חל בכולל אך עכ"ז יש לומר דקושית התוס' בדף ק"ל למה דמסיק הש"ס דלא ידע דקמחיל א"כ ל"מ אף בדבר שבממון מיהו לפי מה שנראה מרשב"ם אם רצה למחול הי' מועיל ועיין קצה"ח סי' רע"ח א"כ שוב לא הוה דבר איסור רק ממון ומועיל אי לא כתיב לא יבכר ודו"ק וצ"ע.
שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ב׳ סימן קי״ד (ג׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא קמא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.
