שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ב׳ סימן קי״ד (ב׳)

והנה במ"ש למעלה דיורש א"י למחול חלק ירושתו קודם שבא לידו והבאתי דברי הפוסקים שכ"כ וכ"כ בהג"א פ' יש נוחלין וז"ל ובירושלמי אפילו מחל בפירוש לא הוה מחול ושמעתי מכבוד אבי מורי הרב הגאון ני' שהגיה בש"ס שלו דצ"ל ובירושה דהיינו אף שבחלק בכורה יכול לסלק משום דמתנה קריא רחמנא אבל בחלק ירושה דהיינו פשוט לא מועיל סילוק ומחילה ובקצה"ח סי' רע"ח נדחק מאד בלשון הג"א שכתב בירושלמי וכתב שלא מצא בירושלמי והדבר פשוט שט"ס הוא וצ"ל ובירושה ודפח"ח וכוון אמת לאמיתו וכ"כ בנימוק"י להדיא שם דבירושה לא מועיל סילוק ומחילה וכן נראה מדברי הש"ס בקידושין הנ"ל דעד שלא באו לידו לא מקרי שלו כ"כ שיהי' יכול למחול והוה כמו בארוסה וז"פ וברור והארכתי בזה לפי שראיתי בשו"ת מבי"ט ח"א סי' ס"ה שהגיע לידי על שעה חדא שכתב בפשיטו' דבירושה יכול למחול אף שלא בא לידו ולמדו מכ"ש מבכור דכתיב אשר ימצא ובעי שיהי' מצוי בידו ואפ"ה יוכל למחול ולתת קודם שבא לידו מכ"ש בפשוט ובמחכ"ת לא זכר שר כל דברי הפוסקים שהבאתי למעלה דדוקא בכור יכול להסתלק ולמחול ולתת משום דמתנה קריא רחמנא משא"כ בפשוט ועיין קצה"ח סי' רע"ח וצע"ג נהדרינהו לקמייתא במ"ש הגאון דלא יוכל להוריש ומשמע דס"ל דא"ה לא מקרי של בעלים כנל ובאמת הדבר במחלוקת שנוי אם יכולים לזכות אחרים בא"ה ושטת הרשב"א בתשובה סי' ת"א ובחידושי הריטב"א בסוכה דף ל"ה נחלקו בזה הראב"ד והריטב"א אם מקרי של בעלים והארכתי בזה במק"א וכעת ראיתי בב"י או"ח סי' של"ד על מ"ש בואו והצילו לכם וכתב הר"ן דאף בלא אמר כיון שא"י להציל יותר מג' סעודות זכו אחרים דהוא הפקר וכתב מהר"י אבוהב די"ל דניהו דאסור להציל אריה הוא דרביע עליה אבל מ"מ לא הוה הפקר והב"י כתב דסוף סוף כל דאסור הוה כמציל מזוטו של ים ובאמת שתמיהני על הב"י דל"מ אם נימא כשיטת הרשב"א ודעימיה דא"ה מקרי של בעלים א"כ לא זכו ואף לשיטת הסוברים דאסורי הנאה לא מקרי של בעלים היינו כל שאסור בהנאה ואינו שוה כלום אבל כאן דאינו אסור רק מחמת שבת ואם עבר והציל הרי הוא שלו דכלן מה שעשה עשוי כמ"ש סי' של"ט פשיטא דלא מקרי הפקר כיון דגוף הדבר הוא שלו וארי' דאיסורא רביע עלה ודברי המהר"י אבוהב נכונים לפע"ד וראיתי בשו"ת גוא"י שהקשה על הב"י מהא דאמרו בב"ק דף ס"ו אי אמרת יאוש קנה אמאי יכול לומר הש"ל הא מכי מטי עידן איסורא איאושי קא מיאשי וקשה דגם אם נימא דיאוש לא קנה הא כל דמטי עידן איסורא הוה הפקר לשיטת הב"י דהרי אסור הוא ולהס"ד זה רצה לקנות ואמאי יכול לומר הש"ל ולפע"ד ל"ק דהרי באמת צריך להבין הא דאמר מכי מטי עידן איסורא איאושי קא מייאש ומה מועיל מה שמייאש והא א"י להפקיר דבר שא"ב כדמוכח בסוגיא דצנועין וא"כ מכ"ש דא"י ליאש דיאוש גרע מהפקר וע"כ צ"ל כמ"ש האחרונים דהכוונה סמוך לזמן איסורו דודאי מיאש דיודע שבבא זמן איסורו יהי' אסור ולפ"ז זהו כשיאוש קונה אמנם אם יאוש אינו קונה א"כ לא זכה בשביל היאוש וא"כ מה בכך שהוה הפקר בשביל האיסור הא אינו הפקר רק בעת מטי איסורא ובעידן דמטי איסורא ל"מ ההפקר כלל דאינו שלו ודו"ק ובלא"ה יש לומר דניהו דבאמת זה רוצה לקנות להס"ד וקשה הא א"י לזכות באיסורי הנאה וצ"ל דמ"מ זכה בחמץ עכ"פ לענין לעבור עליו וכמ"ש הרמב"ם דקנה חמץ בפסח דעובר עליו והוה כשלו ועיין נו"ב סי' י"ט שהאריך באמת דהיאך מועיל זכותו וסיים שצריך לקבל באימה דברי הרמב"ם א"כ זה כשהיאוש מועיל א"כ זה רצה ליאש וזה רצה לקנות אבל כשיאוש לא מועיל ורק שממילא הוא הפקר א"כ כשם שהוה הפקר לגבי הנגזל כמו כן הוה ההפקר לגבי הגזלן וז"ב ובלא"ה יש לומר דהרי באמת כבר כתבתי דהיאך מועיל בעידן איסורא יאוש הא הו"ל דבר שא"ש אך לפמ"ש הב"ש סי' כ"ח דאם הגזלן והנגזל רוצים להקדיש מועיל א"כ כיון שזה מיאש וזה רוצה לקנות מועיל אף דהוה שא"ש כמו לענין הקדש ומעתה זה כששניהם רוצים להקדיש ויאוש מועיל אבל כשיאוש ל"ק רק משום דהאיסור עושהו הפקר ל"מ כל שהוא אינו שלו ודו"ק.