שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ב׳ סימן קי״ג (ט׳)

ומה שהארכתי למעלה בדברי המהרי"ט חלק חו"מ סי' יו"ד והא"מ השיג עליו וכעת נראה דאולי כיוון המהרי"ט למה שהקשיתי דאם ניחוש שמא התפיסה צררי למשכון שוב למה יפסידו היורשים הא לא שייך אין אדם מוריש כל דהוה לי' משכון והרי אתה חושדה שיש לה משכון וכמ"ש למעלה באורך ומיושב קושית הא"מ עליו אך בגוף הקושיא נראה לפע"ד ובזה יתיישב גם קושית הא"מ שם דמה בכך שיש להבעל משכון מ"מ למה לא יגבו הלקוחות גוף הכתובה ממנו והוא יחזור על המשכון הנה באמת שיטת הרמב"ם דאם האשה באת לגבות הכתובה צריכה לשבע שלא מחלה הכתובה והפוסקים נחלקו בזה כמבואר בסי' ס"ב ע"ש ולפ"ז נראה לי דזה דוקא כשבאת לגבות מבעלה או מיורשים אבל כשמכרה הכתובה אז בודאי חיישינן שמא מחלה הכתובה דכל לגבי בעלה ודאי מחלה ואם כן צריכה לשבע שלא מחלה ובפרט היכא דנתן לה צררי בודאי מחלה לו דהא נתן לה צררי ולמה לא תמחול לו וא"כ שוב שייך א"א מוריש שבועה לבניו וכמ"ש וא"ל דאכתי קשה דהא באמת התוס' הקשו בסוגיא דתקנ"א דכל אדם לא ירצה לקנות דשמא תמחול לבעלה וכתבו דנותנת ערבות או נשבעה ואם כן שוב אין לחוש שמא מחלה להבעל אך באמת ז"א דא"כ קשה בהך דב"מ בסוגיא דשובר דאמר ש"מ איתא לדשמואל והיינו דמחלה קשה היאך יכלה למחול הא מדמכרה ע"כ נשבעה וכבר נשאלתי בזה והשבתי באורך הלא הוא בכתובים עמדי וכעת מצאתי בהפלאה בק"א סי' ק"ה שהקשה כן וכתב דכל דמכרה מעצמה ברצונה הלקוחות לא יחושו שמא תמחול דמה"ת לחשוד אותה כן ע"ש ודוקא בחובלת שמוכרחת למכור ע"ש ובזה יש להאריך בתק"א בסוגיא שם וא"כ עכ"פ לענין שתצטרך לשבע שמא מחלה בודאי כ"ע מודי ושייך אין אדם מוריש שבועה לבניו ומיושב קושית הא"מ וקושיתי מצררי ובזה מיושב קושית הא"מ השני דהתוס' תרצו דיש לחוש שמא התפיסה צררי קודם מיתה וא"כ הא לדעת הפוסקים בחו"מ סי' ס"ו דאם פרע הלוה להמלוה אחר שמכר לאחר לא נפטר מהלוקח א"כ מה יש לחוש כאן ע"ש ולפמ"ש א"ש דמ"מ שייך אין אדם מוריש שבועה לבניו משום דהיא צריכה לשבע שמא מחלה לבעלה וכמ"ש ודו"ק הן אמת דבלא"ה צווח הש"ך בסי' ס"ו שם דכל דפרע אין לך מחילת גדולה מזו דכיון דיכול למחול למה לא יוכל למחול ע"י פרעון ובקצה"ח סי' פ"ו ס"ק יו"ד כתב דזה הלוה הו"ל כאלו הזיק שעבודו של חברו דחייב ובשלמא במוחל אין הלוה עושה רק המלוה וצריך המלוה לשלם משא"כ באם הלוה פורע הלוה עושה היזק וע"ש מ"ש בשם התומים ובאמת שהדבר תימה דא"כ למאן דלא דאין דיני דגרמי אינו חייב וגם הרי הוא עושה לטובת עצמו דמסתמא אינו פורע לו כלו וגם אינו ברי היזיקא דמ"מ יצטרך המלוה שהיינו המוכר להחזיר ללוקח עכ"פ דמים שנתן והו"ל גורם דגורם אך נראה דז"א דבשלמא למחול יכול למחול דשעבוד הגוף נשאר בידו כמ"ש ר"ת אבל כאן לא מוחל לו שעבוד הגוף רק במה שנפרע ממנו והרי הפרעון הוה כאלו פרע לאיש אחר שלהמוכר לא נשאר חייב ומתנה בעלמא הוא דנתן לו ובמה נפקע שעבוד הגוף ע"י שנתן לו מתנה וזה גובה וזה גובה דהיינו אם יאמר המוכר שלא מחל לו שעבוד הגוף יוכל הוא לתבוע מעות ומיירי שנתן לו מתנה בטעות וזה נשאר לו שעבוד הגוף וז"ב לפע"ד ולפ"ז כאן דנתן לה צררי שפיר חיישינן שעכ"פ מחלה לו דבלא"ה אמרינן כל לגבי בעלה ודאי מחלה וא"כ שפיר א"צ לפרוע להלקוחות וז"ב ובזה יש לישב קושית הבית מאיר שהקשה בסי' ק"ה בהא דאמרו בקידושין דף מ"ח דסמכא דעתא לא שביק דידי ומחל לאחריני והקשה דאכתי לא סמכא דעתה דודאי בחנם לא ימחול להפסיד לאשתו אבל אם נימא דאם פרע הלוה להמוכר נפטר מהלוקח יש לחוש דיפרע לו ויעשה קנוניא ובודאי ימחול ולפמ"ש יש לומר דעכ"פ בזה ודאי לא יעשה דכל שימחול בודאי יצטרך לשלם מד"ג דהא צריך למחול בפירוש דזה באמת הוה כמתנת חנם וא"כ הוה זה מחילה בחנם ולמה ימחול בחנם וא"ל דלא יפרע לו עד שימחול א"כ אין לך מזיק שעבודו של חברו גדול מזה הן אמת דגוף ענין דיני דגרמי דמזיק שעבודו של חברו ל"ש בזה דהא בדידיה יכול למחול וכמ"ש הראב"ד הובא בש"ך חו"מ סי' שפ"ו דכל דבדידיה קא חפר לא מקרי מזיק שעבודו של חברו וה"ה כאן כיון דנשאר לו עוד השעבוד הגוף א"כ הוא בדידיה קא מחל ולמה יצטרך לשלם ורק דממילא נפקע שעבוד נכסים וא"כ בדידיה קא עביד ובזה י"ל דהלוה שפרע שפיר נקרא מזיק שעבודו של חברו דהא הוא א"י לומר דבדידיה קא עביד דהפרעון אינו על שעבוד הגוף דבאמת מכר השעבוד נכסים לאחר והוה כאלו נתן מתנה והו"ל מזיק שעבודו של חברו דחייב לדעת הפוסקים אף אם נימא דמזיק שעבודו של חברו פטור ובלא"ה י"ל דאם לא יפרע לו כלו ומשתרשי איזה דבר א"כ במשתרשי לכ"ע חייב מזיק שעבודו של חברו וכמ"ש הש"ך בחו"מ סי' ק"ג ואם כן בשלמא מוחל פטור דלא קא משתרשי ליה אבל בפורע הוה קא משתרשי לי' וחייב ויש להאריך בכ"ז ובזה ממילא מיושב קושית הא"מ דלענין כתובה ל"ש קא משתרשי דלא נתכוין להזיק שעבודו של חברו רק להתפיס לה צררי ולא נתן רק למשכון ולא להפקיע השעבוד כלל ובכה"ג פטור אם שהתפיס לה צררי וז"ב ויש להאריך בזה ואכ"מ.