והנה התוס' כתבו דמיירי שלא אמר על מנת והא דקאמר ר"מ כל נדר שצריך חקירת חכם לא יחזיר מיירי בדכפלי' למלתא ולא כפל לתנאי דאם כפלי' לתנאי אמאי לא יחזיר ולכאורה תמהני דהא באמת הרשב"א בחידושיו בגיטין דף ע"ה הקשה דאף בלא כפליה לתנאי וכי גרע מאומדנא וגילוי דעת דמועיל וכתב דאדרבא כשלא כפל לתנאו מגרע גרע דנראה כאלו רצה שיתקיים התנאי אף דלא כפל למלתא ולפ"ז כאן דאמרינן דלא יחזיר משום קלקולא א"כ אף בלא כפל לתנאו מ"מ לא גרע מאומדנא וא"ל מדלא התנה כהלכתו ש"מ בטלי' לתנאו ודעתו היה שיתקיים התנאי אף שלא יתנה כהלכתו דז"א דהא כאן אנן לא שבקינן ליה לכפול התנאי דאז יהי' קלקולא אף שנתקן שלא יחזיר וא"כ אין ראיה ממה דלא כפל לתנאו וע"כ יהי' עכ"פ גילוי דעת ומה הועיל במה שלא כפל לתנאו ומכאן לכאורה ראיה למ"ש הלח"מ פ"י מירושין דלר"מ דבעי תנאי כפול כל שלא כפל לא מהני גילוי דעת ע"ש וא"ש אבל התוס' כאן לא אזלי בשיטה הלז וקשה לדבריהם.
שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ב׳ סימן קי״א (ב׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא קמא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.