והנה תלמידי הרב החריף מוה' מענדיל בודק ני' שלח לי קונטרס בקנין חצר והביא שם קושית הר"ן דאי נימא דחצר דגברא משום שליחות א"כ במציאה הוה תופס לבע"ח במקום שחב לאחרים ול"ק חצרו דבחצר לא שייך מיגו דזכי לנפשי' ע"ש וע"ז רצה לחדש דבאמת הש"ס בב"מ דף יו"ד אמר דשאני פועל דידו כיד בעה"ב וע"ז הקשה דהא גם סתם שליח הוה כיד בעה"ב כדאמרו בב"ק דף ק"ב וע"ז כתב דבאמת שאני פועל דאף דיכול לחזור בו כל כמה דלא הדר כיד בעה"ב דמי אבל שליח דיכול לחזור אף שלא חזר אין ידו כיד בעה"ב ולזה חידש דאם שלח שליח לתפוס דשיטת רש"י דמועיל והתוס' תמהו עליו וע"ז כתב כיון דבזה ששכרו לתפוס אינו יכול לחזור בו ואף דפועל יכול לחזור היינו בשכרו סתם לכל הפעולות משא"כ בזה ששכרו רק לפעולה זו כמ"ש במחנה אפרים הלכות שכירות פועלים סי' ב' ולפ"ז שוב הו"ל ידו כיד בעה"ב ולכך גם בחצר דל"ש חזרה ל"ש תופס לבע"ח דידו כיד בעה"ב זהו תו"ד ובאמת שהן פטומי מילי דודאי סתם שליח לא הוה כיד בעה"ב ומ"ש בב"ק שם הוא רק לזה דקנאו לצורך בעה"ב אבל ידו לעצמו והרי גבי אשה אמרו ריש הזורק אטו ידה קניא לי' ומכ"ש גבי שליח וגם מ"ש דיכול לחזור בו ז"א דאדרבא רק פועל דהוה כעבד הוא דיכול לחזור אבל שליח דעלמא אסור לחזור והוה בכלל שארית ישראל לא יעשו עולה ושינה בשליחותו והוא מחוסר אמנה וז"פ וגם בעבד עברי נחלקו אי ידו כיד בעה"ב מכ"ש שליח דעלמא אך בגוף קושית הר"ן לפמ"ש הפ"י בכתובות פ"ד דתופס לבע"ח במקום שחב לאחרים הוא משום דאין שליח לד"ע ע"ש וא"כ בחצר דלא שייך אשלד"ע דבע"כ עביד ואינו בר חיובא כדאמרו בב"מ דף יו"ד שם וא"כ לא שייך תופס לבע"ח כלל וז"ב ודו"ק וגם לפמ"ש הרא"ש בגיטין פ"ק דתופס לבע"ח הוא לפי שלא זכתה התורה לעשות שליח במקום שחב לאחרים לפ"ז נראה לי ברור דזה דוקא בשליח שעושים אותו שליח לתפוס ולחוב לאחרים אבל אם הוא שלוחו לכל הפעולות אפשר דמועיל גם לזה דהא הוא שלוחו לכל מילי וכבר נעשה שלוחו ובזה אפשר לישב דברי רש"י דמ"ש דעשאו שליח מועיל היינו במקום שעשאו שליח לכל מילי ולא לתפיסה בלבד ומיושב קושית התוס' מימר בר חשו ואף אם נימא דגם בזה לא מהני היינו דוקא בשליח דשייך בי' ענין בחירה י"ל דע"ז לא זכתה לו התורה להעשות שליח ובטל שליחותו אבל חצר דהוא מתורת שליחות וא"כ א"א שתתבטל שליחותו וממילא גם במציאה זוכה וזהו לדעתי ענין דל"ש אשלד"ע בחצר דאטו נעשה שליח בבחירתו והרי הוא בע"כ ול"ש שתתבטל השליחות ודו"ק היטב. והנה רש"י פ' אמור כתב בפסוק ורגמו אותו כל העדה פירש"י במעמד כל העדה מכאן ששלוחו של אדם כמותו וראיתי בספר נ"ז שנדפס מחדש ח"ב שהקשה דלמה לא למדו מזה דשלוחו של אדם כמותו וע"כ כתב כיון דהוה במעמד כל העדה הוה עדיף משליח דעלמא וכמ"ש הרמ"א סי' ל"ז הנ"ל והנה גוף דברי רש"י שפירש במעמד כל העדה הוא בת"כ אבל הסיום דמכאן ששלוחו של אדם כמותו לא נזכר שם וצ"ע מהיכן לקחו רש"י ז"ל ולפע"ד נראה דא"א ללמוד משם שליחות דבאמת למ"ד דאין למדין אפשר משאי אפשר א"כ כאן דא"א שירגמו אותו כל העדה וכמ"ש בק"א שם א"כ אין ראיה ובשלמא בהך דשחטו אותו כל קהל עדת ישראל שם אפשר לשחוט אותו כל אחד לבדו ואף דאין שוחטין על יחיד עכ"פ הוא וב"ב הוה כרבים וגם אינו רק חשש בעלמא שמא יביא אותו לידי פסול ועיין פסחים דף צ"א וא"כ שפיר יליף לדידן אבל כאן א"א ואין ראי' לכך לא למדו משם אבל באמת לפי מה דידענו דשלוחו של אדם כמותו משאר מקראות ממילא גם שם הוא מטעם שליחות ושפיר כתב רש"י ודו"ק היטב. ועיין במהרי"ט אלגזי בבכורות ד' ל"ו ודף ל"ז ע"ב מה שכתב בענין פועל ושליח.
שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ב׳ סימן ק״י (ט׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא קמא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.
