שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ב׳ סימן ק״י (ח׳)

והנה רש"י פירש בהא דאמרו בפסחים דף ז' ע"ב נימא לשחוט לא סגי דלאו הוא שחיט פסח וקדשים מא"ל ופירש"י הבעלים נצטוו דכתיב וסמך ידו ושחט והיא תימה גדולה לפע"ד דבהדיא אמרו במנחות דף י"ט א' מה סמיכה בבעלים אף שחיטה בבעלים וכו' גלי רחמנא ביוה"כ ושחט את פר החטאת אשר לו מכלל דשחיטה בעלמא לא בעי בעלים וא"כ מבואר דשחיטה לא בעי בעלים וצע"ג וגם תימא על רש"י דבפסח דלא בעי סמיכה מא"ל ובאמת גוף דברי הש"ס פסחים וקדשים מא"ל הנה לפי שיטת הר"ן ברי"ף דדבר דצריך דעת בעלים לא סגי דלאו איהי עושה וגם האחר שעושה מדעתו מברך בלמ"ד א"ש ועיין ברמב"ן בשורש ראשון על המצות דנראה דגריס לא סגי דלא שחיט והיינו שאין מצוה לשחוט כלל וע"ז פריך פסח וקדשים דודאי מוכרח עכ"פ לשחוט ניהו דיכול לעשות ע"י אחר מ"מ מהראוי לברך בלמ"ד אבל דברי רש"י ושיטתו צ"ע והנה התוס' כתבו ביומא דף מ"ב דמה דשחיטת פרו של כה"ג בזר פסולה הוא מטעם דבעי סמיכה בבעלים וקשה לי טובא דא"כ למה אמרו במנחות שם גלי קרא בפרו של אהרן ושחט את פר החטאת אשר לו הא באמת פריך הש"ס שם לר"ש נקיש שחיטה לסמיכה דבעלים בעי והק"ו מזריקה דחה דאין למדין אפשר משאי אפשר רק מדכתיב ושחט את פר החטאת והרי פרו של אהרן דבעי סמיכה א"כ לא איצטריך קרא וא"ל דהקרא לא מורה רק דשאר שחיטה לא בעי בעלים דזה אינו דזה דוחק שכל הקרא לא יורה על גופי' רק למעט שאר דברים וכעין זה כתב הרא"ש פרק שני דפסחים דף כ"ח ע"ש וצע"ג ועיין קידושין דף מ"ב גבי הא דהקשו התוס' דנילף מפרו של אהרן ובמהרש"א שם ובחידושי פנים מאירות על קידושין שם ודו"ק. והנה בהא דאמרו מה להנך שכן ישנן חול אצל קדשים קשיא לי דהרי אח"כ אמרו להיפך מה לקדשים שכן רוב מעשיהם ע"י שליח והיינו דבהקרבה והקטרה ע"י שליח הוא ולכך גם המיעוט דכשרה בבעלים כמו שחיטה דכשר בזר ג"כ ישנו ע"י שליח ועיין ריטב"א וא"כ חזינן להיפך וא"ל דשאני הך דאי אפשר ע"י עצמו משא"כ בשחיטה דכשר בזר לא נוכל למילף מחולין דז"א דהא באמת חזינן דהקטרה והקרבה שהם עבודה בקדשים ואפ"ה הם ע"י שליח וא"כ מכ"ש שחיטה דאינה עבודה דמהראוי למילף מתרומה וגירושין דלא שייך לומר שהן חול אצל קדשים דהרי אדרבא בקדשים העבודות שבו כשרים בשליח דוקא ולמה לא נילף גם לשחיטה וכעת לא ראיתי בשום ספר רק בשמעי קול תינוק הלומד בבית הספר נתקשיתי בזה ובאמת מה דאמרו שכן רוב מעשיהם ע"י שליח צ"ע דהא הני כהני שלוחי דרחמנא נינהו וא"כ אין ראיה לשחיטה דשלוחי דידן הוא דל"ש מי איכא מידי וכ"כ הגאון מוהר"י הורוויטץ ז"ל והסכים עמו הגאון בנו"ב ז"ל מהד"ק סי' ע"ו ע"ז יע"ש וצ"ע ואולי דהש"ס אמר דיכול למדחי בכל צד דאם נרצה לילף מקדשים נוכל לדחות דרוב מעשיהן ע"י שליח וא"כ יש לומר דאתרבאי בשליחות אף דשאני שחיטה ולהיפך גם כן יש לומר דאין לילף מתרומה וגירושין דהם חולין אצל קדשים ודו"ק. ובגוף דברי המח"א שחידש דפועל שאני דהו"ל ידו כיד בעה"ב לפע"ד מפורש להיפך בירושלמי פ"ו דדמאי בתחלתו וכן הוא בפ"ק דתרומות דפריך ר"ה והא מתניתא לר"י ארשב"ג מה אם ירצה הגוי שלא לתרום אינו תורם א"ר בא במאמין על ידיו והרי אף בחוכר שהוא ודאי פועל ואפ"ה אין נעשה שלוחו ולכאורה רציתי לומר דמאמין על ידיו היינו שהוא פועל ומאמין על ידו כמ"ש המפרש שם אבל ז"א דא"כ א"צ לומר דמאמין על ידיו והו"ל לומר במאמין שאני וע"כ דמאמין על ידיו היינו שהוא (פועל ומאמן על ידו) עומד ע"ג ואומר לו שיתרום דאז רשאי ולא הו"ל רק מעשה קוף בעלמא וכן הוא בתוספתא ספ"ק דתרומות דרשב"ג ס"ל דהואיל והעובד כוכבים אם תרם אינו תרומה ור"י אמר עובד כוכבים שתרם את של ישראל והבעלים מקיימין על ידיו תרומתו תרומה וע"ש בה"ד דא"ל לא הוא שתרם אלא אביו שאמן אחריו וע"ש בר"ש ובירושלמי ולפע"ד מדברי הירושלמי ראיה ברורה למ"ש ביד שאול סי' ר"ס דאם אביו עומד אצל זה דהו"ל כאלו עשה אביו בעצמו וכמ"ש בשם הש"ע סי' ל"ז לענין קטנה דאם אביה עומד אצלה יכול לקבל קידושיה וכן אמרו בשבת דף קל"ג ע"ש ודו"ק.