שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ב׳ סימן ק״ט (ב׳)

והנה הרמב"ם פי"ג משכנים הלכה י"ד כתב בעל שהי' אשתו בן המצר ה"ז מסלק את הלוקח ע"ש ולכאורה תמוה לי הדבר דאם היה דינו כיורש פשיטא דלא הי' יכול לסלק כל שהיא מחלה כיון דאינו בא רק מכחה וגם בחייה ל"ש יורש ולפ"ז הא במקום פסידא הוה כיורש וכאן כיון דהבעל בא להוציא מיד הלוקח הוה כמו פסידא וכעין שכתבו התוס' לענין אם גבו ממנה לב"ח למ"ד דא"י הבעל להחזיר השומא משום דכיון דמן הדין הוה של המלוה רק משום ועשית הישר בכה"ג הוה כפסידא וא"י הבעל להוציא אף דלהיפך להוציא מהבעל חשוב כלוקח וכ"כ הב"ח והב"ש באהע"ז סי' צ"א ס"ק ח' וה"ה כאן כיון דמן הדין הוא של לוקח רק משום ועשית הישר והטוב בכה"ג א"י להוציא מיד הלוקח והיא קושיא נפלאה וע"כ דבנכסי צ"ב הוה כלוקח אף בחייה ואף במקום פסידא וכמ"ש הב"ש שם ס"ק ט' ומכאן ראיה ברורה לר"י ודעמי' דבנכסי צ"ב הוה כלוקח בחייה ודו"ק אבל באמת הש"ע חו"מ סי' קע"ה סי"ז העתיק הדין לענין נכסי מלוג ובזה תשיב הקושיא לקדמותה דאמאי הוה כלוקח דבמקום פסידא הוה כיורש היכא דבא להוציא מיד הלוקח אמנם אחר העיון נראה לחלק דש"ה בגבו ממנה לב"ח דמצדה היתה באמת הגבי' לב"ח והיא לא הי' לה מעות לפדות ומתה והבעל בא לפדות שפיר אמרינן דכל שיש פסידא למלוה דינו כיורש אבל כאן היא בעצמה ודאי היתה יכולה לסלק משום בן המצר רק שמחלה זכותה וקנו מידה וא"כ כיון שבידה לסלק והרי זכותה היא זכותו וא"כ לא שייך לומר דבמקום פסידא לא הוה כלוקח ואינו בא רק מכחה דבאמת כל שיורש זכותה שוב אין בידה כח למחול וכל שלא מחלה שוב יש בידה כח לסלקו וז"ש רבינו שכל נכסי אשתו ברשותו הם וכל זכות שתבא לידה זכות הוא לו ולמה האריך כל כך ולא כתב בפשיטות דהבעל כלוקח ולפמ"ש א"ש דעיקר הכוונה דהזכות שלה הוא זכותו ולכך ל"מ מחילתה ודו"ק היטב כי נכון הוא.