שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ב׳ סימן ק״ז (ב׳)

והנה כתב אבי מורי הגאון ני' תשובה ע"ז הנה על מ"ש דל"מ בכנה"ג הראני שבאו"ת סי' מ"ו ס"ק מ"ג כתב כן בשם הרא"ה דפירש מ"ש רש"י פסולי עדות היינו משחקים בקוביא והקשה הא אין אדם משים עצמו רשע וכתב דכיון דמשחק בקוביא הוא רק דרבנן לא שייך אאמע"ר והנה אעתיק מ"ש כבוד אבי מורי ני' וז"ל וע"כ אשר כתבת כי לא מצאת דין זה בכנה"ג הנה כבר כתבתי לך כי כתבתי בלי עיון בספר ואולי הוא בכנה"ג סי' מ"ו אבל באו"ת סי' מ"ו ס"ק מ"ג הביא כן בשם הרא"ה ובזה נסתר גם מ"ש במכתבי הקודם הטעם בשביל דעדיין צריך הכרזה דז"א דשם ע"כ מיירי שאמרו שרבנן כבר הכריזו עליהם דאל"כ אין השטר נפסל אף לפי דבריהם ואעפי"כ נאמנים ע"ש ודו"ק ובאמת דיש להקשות ע"ז מהא דסנהדרין לדידי אוזפן בריבתא ופסליה רבא וקשה הא הקשו דהו"ל נוגע ותירצו ברבית דרבנן דאי תפס לא מפקינן מיניה ושוב אינו נוגע ולפ"ז הא ברבית דרבנן שפיר אדם משים עצמו רשע ואכמ"ל גם מ"ש להקשות הא הו"ל מודה בקנס וכתבת שכן הקשה הגאון בישועת יעקב הנה אינו תח"י כעת ולכאורה לא אבין דהא תקנו חז"ל כתובה שלא תהא קלה בעיניו להוציאה וכיון דנאסרה עליו יוציא ויוציא כדאמרו ביבמות גבי י"ג דרכים ואמאי צ"ל משום קנס הא מדינא אין לה קנס אך נראה דזה שייך בכתובה דרבנן אבל בכתובת בתולה דאורייתא דאין הטעם משום שלא תהא קלה בעיניו להוציאה שפיר קאמר הגאון ז"ל דהוא קנס ומודה בקנס פטור וז"ב והנה י"ל הטעם דלכך בממון אאמע"ר דהא בידו לחייב עצמו במה שאינו חייב או למחול וא"כ אף דאינו נאמן מ"מ הרי הוא מחייב עצמו או מוחל החוב וז"ב ולפ"ז יש לומר דס"ל להראב"ד דבכתובה דל"מ מחילה דחז"ל עשו חזוק לדבריהם יותר משל תורה כמ"ש הה"מ ובב"ש סי' מ"ו א"כ מטעם מחילה ל"מ וע"כ מטעם נאמנות ושפיר קאמר הראב"ד דאאמע"ר ודו"ק אך זה יצדק בכתובה דרבנן אבל בכתובת בתולה דאורייתא דבזה לא עשו חיזוק הדק"ל דל"ש אאמע"ר ולהני מטעם מחילה אמנם בכתובה דאורייתא הדר הו"ל מודה בקנס וא"כ ממנפ"ש שפיר קאמר הראב"ד ז"ל ודו"ק ומ"ש דמבואר בש"ס נדה דף ט"ו דכתמים דרבנן אף לטהרות הנה כפי זכרוני ימצא בתשובת נו"ב ובסדרי טהרה סברא זאת דלטהרות לא בעי הרגשה משום דמקור מקומו טמא ואמנם מהרמב"ם ומש"ס ל"מ כן ונראה די"ל דניהו דטמאה בלי הרגשה מ"מ כשלא הרגישה ומצאה כתם אמרינן דמסתמא מעלמא אתי דהא חזקת דמים דבא בהרגשה וארגשה ולאו אדעתא לא אמרינן רק לחומרא דטהרות ומדרבנן ואמנם יש לומר דבר חדש דהא דנאמנת לומר דלא ארגשה אף דבשוק של טבחים לא עברה ומסתמא מגופה וחזקת דמים דבאים בהרגשה מ"מ ע"א נאמן באיסורים והתורה האמינתה וספרה לה וז"ב ולפ"ז כאן דאתגלי בהתיהו דהוא משקרת ואמרה דהחכם טהר לה וזה שקר תו אתרע חזקת נאמנות שלה וחיישינן שמא ארגשה באמת רק דמשקרת לומר דלא ארגשה וא"כ שפיר הוא דאורייתא ודו"ק ואין מפרשין לחכם גדול כמותך והנה גם הפעם כתבתי בלי עיון בספר מפני טרדת הבאים והיוצאים והנכנסים כעת עכ"ל הזהב והנה לחיבת פה קודש אטייל שנית בדבריו היקרים מ"ש לדחות דברי עצמו דלא שייך הטעם דהכרזה דשם ע"כ העידו שהי' בהכרזה דאל"כ לא נפסל השטר ואפ"ה נאמנים בדרבנן הנה יש לקיים דברי קדשו דדעת הפוסקים דלאותה עדות נפסלים בלי הכרזה ועיין מלמ"ל פ"ד ממלוה וא"כ שם נפסל השטר עכ"פ דזה מקרי לאותה עדות דהרי עכשיו הם מגלים על עצמם דהם משחקי בקוביא ויש לדחות דמ"מ כבר נפסלו בשחיקת הקוביא ול"מ לאותה עדות ומ"ש להקשות מלדידי אוזפן בריבתא דברבית דרבנן מיירי דאל"כ הוה נוגע ואפ"ה אמרינן דאינו נאמן הנה גם אני הקשיתי כן למעלה כעין זה אבל יש לישב דמ"מ אינו כשר לעדות כיון דמהמנינן ליה דעשה כן עכ"פ אתרע חזקת כשרות דידיה ובפרט לרבא דבעי רשע דחמס והרי בחמס כל דהו סגי לדידיה וכמ"ש במק"א בתשובה לענין פסול עד זומם בשם המהרי"ק זו"ז מ"ש בישוב דברי הראב"ד דבריו נחמדית ע"ד הפלפול הנהוג אבל באמת גם בכתובה דאורייתא בכ"מ דיוציא ויוציא תצא שלא בכתובה ובפרט דכתובה אינו רק דרבנן ועיין תוס' כתובות דף ל"ט ומ"ש לענין כתמים לחזק דבריו הראשונים הנה חיך המשכילים יטעמו נופת דבריו כי נעמו ע"ד הפלפול אמנם בגוף דברי הרא"ה דמשחקי בקוביא אינו רק פסול דרבנן וכל הפסול משום ישובו של עולם הרי"ז כקטנים היינו דנאמנים והבין התומים דהוא בשביל דהוא איסור דרבנן וזה א"א כמ"ש וגם בלא"ה תמוה דא"כ למה הוסיף דהפסול הוא בשביל שאינו עוסק בישובו של עולם יהיה איך שיהי' אין הפסול רק מדרבנן אמנם נראה דכוונת הריטב"א כיון דמשחק בקוביא בעצמו אינו פסול ועפ"י רוב אינן מרוויחים ומפסידים יותר ממה שמרוויחים ואינו רק לבלות הזמן והנה כפי הנראה מה שיפסול משחקים בקוביא לפי שאינם יראי חטא ועיין תומים סי' ל"ה ס"ק ט"ו באורך וא"כ כל שאומרים שמשחקים בקוביא היינו אבל לא עכשיו א"כ שוב הם כעת יראי חטא ופסול דמשחקים בקוביא אינו בעצם רק שמזה נמשך קלות ראש ושחוק וקלות ראש מרגילין לעבירה אבל מה שמודים אינו פסול מצד עצמו ורק שימשך לעבירה בזה הוה כאומרים קטנים היינו ובודאי קטן אין בו דעת כ"כ לירא מפני ד' כמו גדול ואפ"ה נאמנים והוא הדין בזה כיון שהפסול אינו בעצם וז"ב לפע"ד בכוונת הרא"ה והרא"ה בעצמו לא ראיתי ובשטה מקובצת לא מצאתי דבריו רק כפי העתקת התומים כתבתי הנלפע"ד בכוונתו ויש להמתיק הדברים דהרי הרא"ה הביא שם דברי הר"י מג"ש דכל שאומרים שעכשיו עשו תשובה נאמנים להשים עצמם רשעים והרא"ה השיג דכל שאמר שהיה רשע אף שעשה תשובה אינו נאמן וא"כ נראה לפע"ד ברור דזה כשאמר שהיה רשע אבל כאן שלא אמרו שהי' רשעים רק משחקי בקוביא וא"כ עוד לא מבורר רשעתם רק דחז"ל פסלום דיש לחוש שימשך מזה שיהי' מרגילים עצמם לחטא וא"כ כל שאמרו שכעת אינם משחקי' בקוביא וא"כ עדיף מאמרו שעש' תשוב' שהרי בזה אומרי' שלא עשו רשע כלל ובזה בודאי נאמנים ודו"ק היטב. והנה במ"ש למעלה בשם הש"ך דרבנן לא גזרו להפקיע ממון נתיישב בזה מ"ש הרמב"ם פ"א מנערה ה"ה דאף שני' לא ישאנה והקשו עליו דהא אינו רק דרבנן וכתב הכ"מ דכיון דעובר בלא תסור הוה כאיסור תורה וע"ז הקשו המהר"א ששון והמלמ"ל דהא לענין קנס אמרו דיש לה ואם כן למה לענין נישואין לא ישאנה ולפמ"ש הש"ך לענין ממון לא גזרו חז"ל כלל ושפיר מגיע לה קנס משא"כ לענין נישואין ועיין שו"ת שבות יעקב ח"א סי' קל"א מ"ש בזה ולפי דברי הש"ך א"ש הדברים בטעמם ועכ"פ יש לומר בזה דלכך באבק רבית אינו מוציא בדיינים משום דבמקום שמפסיד ממון לא גזרו חז"ל דניהו דאסור לעשות אבק רבית מדרבנן אבל עכ"פ כל שכבר נתן להוציא עי"ז לא גזרו חז"ל ויש להאריך בזה בכמה פרטים ביו"ד בסי' קס"א לענין אבק רבית ולא נפניתי כעת ועיין חולין דף מ"ט ע"ב איסור דאורייתא ואת אמרת התורה חסה על ממונן של ישראל ומשמע דאיסור דרבנן התורה חסה על ממונן של ישראל וזה קצת ראי' להש"ך דבמקום ממון לא גזרו מיהו שאני התם דהוה רק ספק אבל בודאי איסור אף בדרבנן אין מרחמין בדין.