שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ב׳ סימן ק׳ (ט׳)

והנה הראב"ד הקשה ע"ז וז"ל עיטור שוקי ירושלים בפירות קי"ל שהראשוני' תקנוה וריב"ז בטלה אחר החורבן מפני שנתבטל הטעם אף שלא הי' גדול כראשונים והכ"מ נדחק מאד בישוב הדבר ע"ש ואני תמה דלהרמב"ם ל"ק כלל ע"פ מה דאמרו במשנה ב' פ"ה דמעשר שני כרם רבעי הי' עולה לירושלים ומשרבו הפירות התקינו שיהיה נפדה סמוך לירושלים ותנאי הי' אימתי שירצה יחזור הדבר לכמות שהי' ר"י אומר משחרב בהמ"ק הי' התנאי הזה ותנאי הי' אימתי שיבנה בהמ"ק יחזור הדבר לכמות שהי' ולפ"ז כיון דעיקר התקנה הי' כדי לעטר שוקי ירושלים בפירות כדי שתהי' נאה ולא הי' רק מהלך יום אחד סביבות ירושלים מה שבודאי יבא לירושלים ולפ"ז כיון שלא היה רק במהלך יום אחד לירושלים א"כ כל שאין ירושלים בבנינו הוה כמו יותר ממהלך יום אחד דלא הי' התקנה למי שאינו סביב ירושלים ולא ניכר שמפני נוי ירושלים היא וכל שאין ירושלים בבנינו הוה כאותן מקומות הרחוקות שמועיל פדיה וז"ב מאד ובזה ניחא מ"ש רבינו בפ"ט ממעשר שני כר"י הנ"ל תמה בתוס' יו"ט שם דלמה פסק כר"י נגד הת"ק ולפמ"ש הדבר מבואר כאן בביצה דלאחר החורבן היה כמו שאמר ר"י דהרי ריב"ז לאחר החורבן הי' דנמנה עליו ובטלוהו וע"כ דלאחר החרבן הי' התנאי הלז ואני תמה על התוס' יו"ט שם שהקשה שלמה צריך תנאי דאימתי שירצה יחזור לכמות שהי' הא כל שנתבטל הטעם בטל התקנה וכתב דמכאן ראיה להרמב"ם דאף שבטל הטעם לא נתבטלה התקנה ולהראב"ד צ"ל דהי' התנאי אף אם לא יתבטל הטעם ע"ש והדבר תמוה דמה יענה לר"י דס"ל דמשחרב בהמ"ק הי' התנאי הלז וא"כ הא בעת החורבן בודאי נתבטל הטעם ולמה צריך תקנה ותנאי כלל ואולי יפרש דלהראב"ד הי' באמת אח"כ התקנה שלא יעלו לירושלים ובתנאי הי' שכשיבנה בהמ"ק ישיב התקנה למקומה שיצטרכו לעלות לירושלים אבל אכתי יקשה למה הוצרך ר"א להפקירו לעניים הא ממילא בטל התקנה הראשונה דל"ש לעטר וגם למה הוצרך ריב"ש לבטלה כלל וע"כ דביטול צריך כיון שכבר חלה הגזירה רק שהיו יכולין לבטל כיון דגם בעת התקנה לא הי' תקנה כוללת ולא הי' רק מהלך יום אחד ובחידושי אמרתי דהראב"ד יפרש דהא דאמרו משחרב בהמ"ק היה התנאי הזה היינו דפליג על הת"ק דאמר דהתקנה דיפדה סמוך לחומה והתנאי שאימתי שירצו הי' בזמן אחד וכמ"ש התוס' יו"ט וע"ז פליג ר"י דהתקנה הי' קודם החורבן בעת שרבו הפירות והתנאי הי' לאחר החורבן דאז בטל לכל עיקר הדבר והוצרכו לחדש תנאי דכשיבנה בהמ"ק יחזרו ויעלו לירושלים ולא היה התנאי כמו שאמר ת"ק אימתי שירצו רק לכשיבנה בהמ"ק ובזה מדוקדק מה שאמר לשון התנאי הזה ולא אמר התקנה ועיין תוס' יו"ט ולפמ"ש א"ש דהתקנה ס"ל לר"י ג"כ כת"ק דהי' בזמן שרבו הפירות והתנאי שיחזרו לעלות לירושלים היה לאחר החורבן ומטעם דמהרה יבנה המקדש ע"ש שהארכתי בזה על הגליון המשניות ועכ"פ יהיה איך שיהיה קשה להראב"ד למה כל החרדה הזאת הא ממילא נתבטל התקנה הראשונה שיעלו לירושלים כיון שנתבטל התקנה ולמה הוצרך ריב"ז להמנות עליו וע"כ כמ"ש הרמב"ם ודו"ק אברא דצ"ב להרמב"ם תקנת ריב"ז שהתקין שיהי' מקבלין עדות החדש כל היום והיאך עקר מה שתקנו מקודם דאין מקבלין אלא עד המנחה אף שנתבטל הטעם וצ"ל דבכה"ג שלא גזרו רק משום חשש קלקול שאירע א"כ כל שעבר החשש הקלקול הנ"ל א"כ הוה כמו שתקנו רק לזמן ידוע וכל שעבר הזמן בטלה התקנה וכמ"ש התוס' בביצה דף ה' ד"ה כל ובזה ניחא מה שהקשה הכ"מ מהא דאמרו בביצה דף ד' והאידנא דבקיאי בקביעא דירחא מ"ט עבדינן תרי יומי משום דשלחו מתם ולמה לי טעם הלז ת"ל דהא צריכין למעבד כמו שתקנו הם ולפמ"ש א"ש דשם כל מה שתקנו שני ימים הוא משום ספק דלא בקיאין וכל שנתגלה לנו הדבר א"כ גם הם אם הי' בקיאין לא נגזר וגם הוה כאותן מקומות שהיו בקיאין דלא עשו רק חד יומא וז"ב ודו"ק.