שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ב׳ סימן ק׳ (ג׳)

והנה הקשו לשיטת הרמב"ם דס"ל דאף דהיכא דבטל הטעם מ"מ צריך ב"ד גדול א"כ מה קאמר אי אמרת לדריה תיקן יכול לבטולי והא ניהו דבטל הטעם מ"מ לא יכול לבטל אא"כ היה גדול ממנו דא"ל דפרט בהדיא דוקא לדרי' דא"כ א"צ ביטול כלל דהוה רק לזמן וכמ"ש הר"ן ע"ש ולפע"ד ל"ק דלפמ"ש יש לומר דכיון דרק לדרי' תיקן א"כ ניהו שלא פרט בפירוש מ"מ יכול להתבטל דהרי באמת אנן לאו חשובים הם וא"כ קלקלתינו תקנתינו דבשלמא אם הוא תיקן בפירוש לדרי עלמא א"כ שליחותא דקמאי עבדינן וא"י לבטל אבל אם לא תיקן לדרי בתראי רק לדריה א"כ שוב אין אנו יכולין לדון בזה ומידי דהוה הדברים שאין בהם ח"כ שאין דנין בח"ל ול"ש לומר דא"י לבטל דח"ו לא נבטל דדבריהם רק שאין אנו חשובין כ"כ לדון בזה וה"ה בזה וז"ב ויש להאריך בכ"ז ואכ"מ.