שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ב׳ סימן י׳ (ג׳)

ומה שהאריך ליישב מנהג של ישראל שכותבין בשטר מכירת חמץ שמשכירים הבית לעכו"ם עד לאחר פסח אף דבדיניהם ג"כ לא ישלם העכו"ם כשיהי' הפסד שאינו רק הערמה וכיון דשכירות לא קניא הו"ל כמקבל אחריות על חמצו של ישראל בבית ישראל כמ"ש במק"ח סי' ת"מ ס"ק ג' וע"ז רצה לישב מנהגן של ישראל לפמ"ש הרא"ש ס"פ קמא דע"ז והובא בש"ך יו"ד סי' קנ"א ס"ק י"ז דאף דשכירות לא קניא כיון דבדיניהם שכירות אלימא כמכר ואף אם נפל ביתו של משכיר א"י להוציא והוה כמכר ע"ש ה"ה כאן דבתר דיניהם אזלינן והוה כמכר וכמ"ש המ"ב ואף שהמ"א חולק בסי' תמ"ח כאן ממנ"פ מותר דבדינינו לא קיבל אחריות וכל האחריות הוא דבדיניהם אין הנכרי חייב לשלם דיודעין שהוא רק הערמה ובדיניהם שכירות ממכר הוא הנה דבר זה לכאורה הוטב בעיני אמנם מה שהקשה מעלתו על דברת הרא"ש הנ"ל דא"כ בישראל נמי כיון דקי"ל שאם השכיר בית לאחד ונפל ביתו של משכיר א"י להוציאו א"כ הוה שכירות ליומא ממכר ומה שרצה לחלק דאם משכיר לזמן קצוב באמת שכירות ליומא ממכר הוא משא"כ במשכירו סתם כמבואר בב"י בחו"מ סי' שי"ב הנה רואה אנכי שלדבריו בשכירות לזמן קצוב יהי' קונה שכירות וז"א דא"כ לישני בפסחים דף וא"ו ובע"ז דף ט"ז ולחלק בין שוכר לזמן קצוב ובין משכירו סתם אבל באמת זה אינו סברא דבאמת ניהו דא"י להוציאו הא באמת שכירות לאו כמכר היא בדינינו וכבר כתב הנימוק"י והריב"ש הובא בש"ך חו"מ סי' שי"ג דשכירות הוה ממכר לענין הנאת השתמשות ולא קנין בעצם וא"כ ניהו דא"י להוציאו הא באמת יש לו הנאת תשמיש ובדין הוא שלא יוכל להוציאו מביתו אבל מ"מ אינו כמכר בד"ת וא"כ ל"ש כלל סברת הרא"ש ועיקר סברת הרא"ש דחזינן בדיני עכו"ם אלמו שכירות כמכר וא"י להוציאו אף שהשכירו סתם והי' יכול בדינינו להוציאו ואפ"ה הוה בדיניהם כמכר גמור ולכך כיון שידם תקיפה כדיניהם דיינינן להו אבל מ"מ עפ"י דינינו שכירות לאו ממכר מקרי אף שא"י להוציא ולפ"ז גם גוף היתירו שהמציא אין לו מקום כיון דהם יודעים שאינו רק הערמה בלבד א"כ בדיניהם ודאי לא מקרי השכירות שהשכיר בשביל חמץ לשכירות כלל ומכ"ש למכר וא"כ מה מועיל מה שבדיניהם שכירות כממכר הא זה דוקא כששוכרו באמת לדור שם אבל לא בחמץ שאינו מחשב למכר ולא לשכירות וז"ב לדעתי אחר כן כשהגיע תשובה זו להמופלג הנ"ל השיב לי דמ"ש דלא מקרי שינוי במה שמכר חלקו וחלק שותפו בשביל שהי' מתיירא מהפסד מרובה וע"ז כתב הוא דמקרי שינוי והביא ראי' משו"ת הרא"ש כלל פ"ח סי' א' וסי' ד' במ"ש כיון שמכרם בתורת עיסקא אין לו תורת שותפות והרי התם מכר מפני שמתירא שלא יפסד ואפ"ה אי הי' מקרי שותפות הי' צריך לשלם על שלא שאל עצתו והנה לכאורה יפה השיב אבל באמת הדבר תמוה דלמה יהי' זה צריך לשלם הא באמת מתיירא מהפסד אבל לפע"ד שאני התם דראובן נתן לשמעון מעות למחצית שכר לקנות חטים וא"כ כיון שזה נתן המעות ניהו דבשביל טרחתו נעשה שותף אבל עכ"פ צריך לשאול לזה שנתן המעות דהוא עיקר השותפות אבל בנ"ד שראובן שנכתב הקאנטראקט על שמו זהו העיקר והי' לו ממה להתיירא שהרי הוא העיקר והוא מחויב להשלים מה שהתחייב פשיטא דיכול למכור כל שהי' נראה לו שזה תועלת השותפות כנלפע"ד אבל באמת דברי הרא"ש צ"ע.