עוד שאלת במרדכי פ"ק דב"מ ריש ע"ג שכתב ז"ל, וכן פירש ראב"ן. וה"ה אפילו יש לו שטר נ' כדאמרינן סלעין דינרין עכ"ל. והקשית מאי ראיה מסלעין דינרין דשם הלוה והמלוה מחולקין בלשון השטר, משא"כ כאן דהלוה כופר הכל והמלוה הוציא עליו שטר אימא דזה לא מקרי הודאה. עוד הקשית דבגמרא משמע בהדיא דאין נשבעין על כפירת שיעבוד קרקעות, ולכן בין לר"ש ב"א בין לר' עקיבא לוה אמר ב' פטור. א"כ מאי מייתי ראיה מסלעין דינרין כו'. וכמו שהארכת בשאלתך. ולדידי לא קשה מידי דראב"ן מייתי ראיה מסוגיית הגמרא דהקשה שם למ"ד הילך פטור ודקדק שם מלוה אמר חמש ולוה אמר שלש חייב הא שנים פטור והא שטרא הילך הוא וכו'. ומקשה דוקא למ"ד הילך חייב אבל למ"ד הילך פטור ניחא דמטעם הילך פטור, אבל אי לאו טעמא דהילך הוי חייב דמקרי הודאה מה שכתוב בשטר. א"כ מייתי ראב"ן שפיר ראיה דאם כפר בכל והמלוה הוציא שטר על חמשים דלא הוי הילך דמקרי מודה מקצת, ואע"ג דבגמרא דחי לה הא דשנים פטור לאו מטעמא דהילך רק מטעם דאין נשבעין על קרקעות היינו דוקא למ"ד הילך חייב, אבל למ"ד הילך פטור אין אנו צריכים לתירוצים ההם כלל. ומאחר דראב"ן פסק כמ"ד הילך פטור כדאיתא התם במרדכי שפיר מייתי ראיה דבמקום דאיכא שטר והוא כופר בכל דלא הוי הילך דחייב לישבע. (דהא בגמרא משמע עכ"פ דמקרי הודאה רק שפטור מטעמים אחרים או מטעם הילך או מטעם דקא משני התם). ומה שחלקת דשאני התם דהודה לו במקצת משא"כ כשכופר הכל והמלוה הוציא השטר לראובן, איפכא מסתברא. וכן נ"ל הסברא דודאי מה שהודה מכח השטר לא מקרי הודאה דהרי צריך להודות מה שהודה מכח השטר, ואין כאן טעם דשאר מודה מקצת חייב דבכולהו בעי לכפריה אלא חזקה אין אדם מעיז וכו'. אלא שהשטר בעצמו הוי ההודאה כמו העדאת עדים ושלא יהא הודאת פיו גדולה מעדים כדאיתא בגמרא וה"ה לשטר. ומעתה לא יקשה לנו מה שהקשית שהרי"ף והרא"ש פסקו דשטר לא מקרי הודאה במקצת משום דאין נשבעין על כפירת שיעבוד קרקעות דמ"מ הודאה מקרי אף לדבריהם, אלא דאין נשבעין עליהם מטעם אחר. ואם נאמר דראב"ן לא פסק כן מאחר דאותן תירוצים אינן אלא למ"ד הילך חייב כדפרישית א"כ לא קשה מידי מדבריהם. ואף אם נאמר דראב"ן ס"ל כוותייהו במה שאין נשבעים על כפירת שיעבוד קרקעות מ"מ יש נפקותא בדבריו דמקרי הודאה לענין אם מפורש בשטר דלא נשתעבדו קרקעות או בכתיבת ידו וכיוצא בזה. ועוד אף אם לא היה נפקותא בדבר מ"מ ראב"ן פירש האמת דמקרי הודאה אף אם פטור מטעם אחר דלא בא לפסוק רק לפרש, ודי בזה:
שאלות ותשובות רמ״א · חלק צ״ה סימן ט׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Sheelot uTeshuvut Remah, Warsaw, 1883
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שאלות ותשובות רמ״א, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.
