שאלות ותשובות רמ״א · חלק צ״ג סימן ג׳

ומה שהביא מעלתו ראיה מהגהות מרדכי שכתבו תשובת הגאונים על אשה שתבעה מבעלה, ומ"ש ותעבד בה תכשיטים דשומעין לה וכו', לאו ראיה היא דהתם בכותב לה מתנה עסקינן שאין הבעל אוכל פירות כדאי' פ' חזקת הבתים ולא כתב ונדונייא שהבעל אוכל פירות. ותדע שהרי אמרינן פרק אע"פ דתנאי כתובה ככתובה ומבואר דבכתובה עצמה לא תוכל למימר הכי דלא תהא קלה בעיניו להוציאה וכמו שהוא מבואר ס"פ האשה שנפלו אלא ההיא במתנה איירי כדפרישית ולכן אין לאשה שום זכייה בנכסים מטעם גבייה מחיים, רק צריך עיון אם היא קודמת לב"ח מאחר שהנושה בא לקחת אפשר דהיא קודמת לב"ח אע"פ שאינה יכולה לגבות מחיים מבעלה. והנה מעלתו עירב ב' הדברים והיו לאחת בידו ואינו נראה רק שב' דברים הם. ולענין דינא כתב הטור בח"מ סי' צ"ז לאחר שכתב מחלוקת הפוסקים אם ב"ח גובה מנכסים ובגדים שקנה לאשתו וכתב זה לא מיירי אלא בבגדים שהבעל קונה לה אבל כל מה שהכניסה לו בין נכסי מלוג בין נצ"ב אין ב"ח גובה מהם אם ידוע שהוא ממה שהכניסו לו ואם אינו ידוע יראה שהיא נאמנת בשבועה בבגדים ותכשיטים שדרך האשה להכניס לבעלה. וכ"כ רבינו ירוחם בשם הרמ"ה וכ"כ הרא"ש בהדיא פ' אלמנה דאין הבעל יוכל למכור נכסים שהכניסה לו בנדונייתה. אע"פ שיש לו נכסים אחרים כנגדן כ"ש שאין ב"ח גובה מהן וכ"כ המ"מ פ' ל' מה' מכירה שהוא הסכמת הרמב"ן והרשב"א, ואע"ג דהרמב"ם חולק לענין מכירה וא"כ איכא למימר דה"ה לעניין גביית ב"ח מ"מ נראה דכל זה לא מיירי אלא בנכסים שהן בעין ממה שהכניסה לו אבל לא אם הוציאן שתגבה היא נגדן. וכן משמע מדברי הפוסקים הנ"ל ובפרט מדברי הטור שכתב ואם אינו ידוע שהוא וכו' משמע דוקא הבגדים שהכניסה לו הם בעין. וכן נראה מדברי תשובת מוהר"ם במרדכי פרק נערה ופרק מציאת האשה אם ב"ח גובה מבגדים ותכשיטי האשה שהביא מעלתו אותה תשובה לעזר והיא כנגדו, דמדנקט דוקא בגדי אשתו שהם מיוחדים לה שהם לאשה כמו אפותיקי משמע אבל שאר דברים לא. ותשובת הרשב"א שהביא מעלתו בעצמה תכריח שכתב בהדיא שב"ח קודם לנדוניא כל זמן שהבעל בחיים וז"ל, אע"ג שכתב בעל העיטור הנדוניא ניתנה לגבות מחיים אין דעתו נוטה לכך שכולן מכניסים לבעל שלא יפרע ממנו אלא באלמנות או גירושין. ועוד מספר כתובה נלמד שכוללין נדוניא עם הכתובה ואין מחלק בזמן הפרעון וזה נ"ל ברור עכ"ל. הרי קמן שכתב בהדיא שאין כתובה נגבית מחיים אפילו במקום ב"ח, ואע"ג דבעל העיטור חולק כבר נדחו דבריו מכל הפוסקים שהסכימו שאין נדוניא נגבית מבעל כל זמן שהוא חי וא"כ ליתא לדברי בעל העיטור מעיקרא ואין מהא ראיה לענין ב"ח ונדוניא. ומה שמעלתו רצה לדחות דברי הרשב"א מכח דברי הרמב"ם פי"ו דאישות כבר נתבאר דאף הרמב"ם ס"ל כדעת הרשב"א. ומה שדחה מעלתו שאר דברי הרשב"א בגילא דחיטתא אינו כדאי לסתור דבריו המפרשים כ"ש במקום שנראה שהוא דעת כל הפוסקים. ובתשובת מהרי"ו סימן ע"ח מסתפק אם יכולה האשה לתפוס נדוניתה במקום ב"ח אפי' אם נדוניתה בעצמה בעין מכ"ש במקום שאינה בעין רק שתרצה לגבות מנכסיו נדוניתה שלא עלה על דעתו מעולם, ומ"ש שם דלא ברירנא ליה דלא הוי כמו מורדת דיכולה לתפוס משל בעל, אינו דומה לנדון דידן דשאני התם דמרדה על בעלה ולא רצתה לפדותו אבל שתמרוד בכה"ג ותשב תחת בעלה ותשמשנו ונדוניתה בידה כזה לא שמענו ותו דגם במורדת לא בריר אם תוכל לתפוס מה שלא הכניסה לו, ואין רצוני להאריך, אמנם מה שכתבתי כל זה אינו אלא בסתם דינא אמנם לענין מ"ש מעלתך שזאת האשה יש לה יפוי כח מצד שכתב לה הנדוניא במשפט הכותים, על זה לא אענה כי דבר זה מתחלף לפי חק ומנהג המדינות גם כי תשובת ריב"ש לא נעלמה ממעלתו באשר הביאה ולכן אניח מזה לע"ע, וגם על שאר השאלות איני צריך לענות עליהם כי מבוארים למשכיל מתוך דברי. אך עוד על אחת אדבר: