שאלות ותשובות רמ״א · חלק צ״א סימן ה׳

תו דגרסינן (שם) המביא גט בא"י אינו צריך שיאמר בפני נכתב וכו' ואם יש עליו עוררין יתקיים בחותמיו אמרינן בגמרא ערעור בכמה אילימא חד והאמר ר' יוחנן אין ערעור פחות משנים ואלא ערעור תרי תרי ותרי נינהו מאי חזית דסמכת אהני סמוך אהני אלא ערעור דבעל והשתא אמאי לא פריך דמ"מ יוציא הבעל לעז על הגט ויעביר קול במחנה וירננו אחר הגט כדפריך גבי גט הבא מח"ל לפי' ר"י דלעיל. ואין לומר דגם התם לא הועילו קיום העדים רק לאחר שנשאת אבל לא קודם לכן דזה רחוק מן הדעת דתנא דיתקיים בחותמיו שהוא התיקון המועיל בכל השטרות שבעולם וכאן לא יהני אלא דוקא אחר הנישואין ואדרבא בכמה דברים הקילו בגיטין יותר מבשאר שטרות כמבואר שם בפרק ההוא ותו דאי אפשר להעמיד הסוגיא בערעורו דבעל אחר שנשאת. מהא דגרסינן פ"ב דכתובות (דף כ"ב) אמר ר' יוחנן שנים אומרים מת ושנים אומרים לא מת הרי זו לא תינשא ואם נשאת לא תצא שנים אומרים נתגרשה ושנים אומרים לא נתגרשה ה"ז לא תנשא ואם נשאת תצא ופריך התם מ"ש רישא ומ"ש סיפא אמר אביי תרגמא בעד א' אומר מת דהימנוהו רבנן כתרי וכדעולא דאמר עולא כל מקום שהאמינו חכמים עד אחד הרי כאן ב' והאי דקאמר לא מת ה"ל חד ואין דבריו של א' במקום שנים אי הכי אפי' לכתחילה נמי משום דרב אסי דאמר רב אסי הסר ממך עקשות פה ולזות שפתים הרחק ממך סיפא עד אחד אומר נתגרשה ועד אחד אומר לא נתגרשה תרווייהו בא"א מסהדי והאי דקאמר נתגרשה ה"ל חד ואין דבריו במקום שנים וכו' עד רב אסי אומר כגון דאמרי עדים עכשיו מת עכשיו נתגרשה מיתה ליכא לברורי גירושין איכא לברורי דאמרינן לה אם איתא דהכי הוי אחוי גיטך עכ"ל הגמרא. וכתבו הרי"ף והרא"ש ושמעינן מהא דרב אסי דהיכא דמסהדי לאחר זמן ל"ש מיתה ול"ש גירושין היכא דקא מכחשי אהדדי לא תינשא לכתחילה ואם נישאת לא תצא וק"ל כרב אסי דהוא בתראה וכו'. והשתא יש לדקדק דסוגייתנו מיירי קודם שנישאת דאי לאחר שנישאת מאי פריך אילימא תרי ותרי נינהו מאי חזית דסמכת אהני סמוך אהני דהא ק"ל כרב אסי דפסק דבתרי ותרי לא תצא אם נשאת במקום דליכא לברורי כמו כאן דנתקיים בחותמיו ותרי אמרי' דמזוייף הוא וליכא לברורי ומאי קאמר מאי חזית דודאי הראשונים עדיפי דאם נשאת לא תצא וא"ל דמלעז בעלמא פריך דמ"מ מאחר שהוא תרי ותרי איכא לעז, דזה אינו דא"כ מאי פריך ברישא אילימא ערעור דחד הא ר' יוחנן אמר אין ערעור פחות משנים דהא דר' יוחנן לאו לענין לעז בעלמא קאמר רק לענין דינא כדמוכח פרק ב' דכתובות גבי דינא דמעלין ע"פ עד אחד ליוחסין ובעד אחד איכא לעז כדמוכח ההיא דאביי דלעיל דלא תינשא משום לזות שפתים אלא ע"כ דגבי מביא גט בא"י לא פריך דהוי ביה משום לעז וא"כ הא דפריך תרי ותרי נינהו נמי מדינא פריך וא"כ ע"כ מיירי קודם שנשאת ואפ"ה לא חששו לערעורו דבעל במקום שנים אפילו ללעז בעלמא והתירו לינשא ולא החמירו כלל ודלא כמעשה דר"ת שכתב דאפילו לא ימצא אמת יש לחוש לקלא דקודם נישואין וכן יש להוכיח מסוגיא דכתובות שהבאתי דגם תחילת הסוגיא דגיטין לא מיירי רק קודם שנשאת ולא אחר שנשאת דהא קאמר התם אביי דלא תינשא לכתחילה בעד אחד משום דרב אסי דאמר הסר ממך עקשות וכו' ואפ"ה אם נשאת לא תצא דלא חששו לרינון לאחר שנשאת וא"כ אי סוגייתנו מיירי לאחר שנשאת לא הוי פריך מידי אתא בעל ומערער ופסיל ליה לפירוש תוס' דאינו אלא רינון בעלמא אלא ע"כ מיירי קודם שנשאת ואפ"ה בתרי לא חששו ללעז של בעל דאפילו לעז בעלמא ליכא וא"כ קשיא לן עובדא דר"ת. ותו יש להוכיח דלא כוותיה לפי פשוטו של מעשה מהא דאמרינן פרק המגרש (דף פ"ה) ולא לכתוב אגרת וכו' וכן הרבה וכתב שם הרא"ש והר"ן בשם בעל העיטור ורב האי גאון דאין לחוש אלא בדכתב בעל הגט וא"ל דכיון דהכשילה וכו' ולפי עובדא דר"ת הלא כל בעל יכול להטיל מום בגט בלא קלקולים אלו אלא ש"מ דאין לחוש: ותו מהא דאמרינן סוף גיטין (דף פ"ח:) לענין קלא יצא שמה בעיר מקודשת הרי זו מקודשת מגורשת הרי הרי זו מגורשת ואמרינן שם בגמרא (דף פ"ט) אמר רבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן לא ששמעו קול הברה אלא כדי שיהו נרות דולקות וכו' עד א"ר אבא א"ר הונא אמר רב לא ששמעו קול הברה אלא כדי שיאמרו פלוני מהיכן שמע מפלוני כו' ובודקין והולכין עד שמגיעין לדבר הברור וכו'. וכתב שם הרא"ש דבעינן תרי מתרי ומוכח לה התם מן הסוגיא וכתב עוד דאין חילוק בין קול מקודשת או מגורשת דבתרווייהו בעינן קול ברור ופליגי התם בגמרא אח"כ אי מבטלינן קלא וכו' ואפילו למ"ד לא מבטלין היינו בירור דמקרי קול אבל בקול הברה בעלמא לכ"ע לא חיישינן וא"כ קשיא לן עובדא דר"ת, דאין לחלק ולומר הא דבעיא קול ברור היינו דוקא להוציא מן החזקה והקול הוא נגד החזקה כמו מקודשת דהוה בחזקת פנויה או מגורשת דהוה בחזקת אשת איש אבל בקול שהוא בא להעמיד על החזקה אפילו לעז בעלמא מהני, דזה אינו דמאחר דמיד דנתגרשה היא בחזקת פנויה והקול בא נגד החזקה דאל"כ לא היה מביא ר"ת לדבריו ראיה מן הגמרא לענין מעשה שלו לענין שאינה צריכה להמתין ג' חדשים לאחר הגט השני כדאיתא בתוס' ובאשר"י ובפוסקים הנ"ל אלא ודאי דאין לחלק בין קול לקול ויותר רבינו יעקב תם לבדו בלא ראיה לנגד כל הדעות לפי המעשה שלו אם נפרשהו כפי מה שעולה על הדעת תחילה: אבל אני אומר כי זהו שלש על שלש כי כמו שהקשיתי לשאול ג' תמיהות על ר"ת כן יש ליישבו בשלשה פנים וכולן אמתיים. ואומר דשאני התם במעשה דר"ת דהאמת כן היה שהיה נכתב רי"ש בגט ולזה הצריך ר"ת גט אחר כאשר אפרש וזה הדבר מוכרח מלשון הג"ה ההיא דקאמר וכפה ר"ת את הבחור לתת גט כשר דכל קלא דקמיה נישואין יש לחוש אפילו ידוע שלא ימצא אמת אבל הטוב והמטיב לבטל לאו קלא הוא דפסקינן כאביי ורצה ר"ת וכו'. והשתא יש לדקדק כי מה ענין דין הטוב והמטיב שהוא גילוי דעת בגטין שהלכה בזה כאביי לענין קלא אלא ע"כ דה"ק אם יצא הקול שהגט פסול משום דגילה דעת בגט ואמר הטוב והמטיב לאו קלא הוא מאחר שהלכה כאביי א"כ הו"ל קול ושוברו עמו דאמרינן ביה דלא הוי קלא וא"כ יש להקשות מ"ש רישא ומ"ש סיפא דאם חוששין לקול אע"פ שידוע שלא ימצא אמת כ"ש דהיה לנו לחוש לקול שאמרו ביה דגילוי דעת בגיטין דיש מ"ד שאומר שהוא פסול ואע"ג דלאו הוא כהלכתא מ"מ לא גרע משקר גמור אלא ע"כ אנו צריכים לומר דר"ת לא כתב דחיישינן לקלא שקודם נישואין אע"פ שלא ימצא אמת היינו דוקא בקול ברור כמו שארז"ל סוף המגרש כגון ששמע פלוני מפלוני וכו' ובקול כזה חיישינן אע"ג דידוע שלא ימצא אמת דס"ל לר"ת דלא מבטלין קלא אע"ג דמתברר האמת אחר כך וכנהרדעא דלא מבטלין קלא כדאיתא פרק המגרש והר"ן והמ"מ כתבו כן אע"ג שהוא נגד דעת מוהר"ם והרא"ש והר"ן דפסקו דמבטלין קלא מ"מ דעת ר"ת הכי ולכן כתב אח"כ דאם יצא הקול בתחילה שאמר הטוב והמטיב לאו קלא הוא דהוי קול ושוברו עמו. ומעתה מה שכתב שר"ת כפה להבחור שאמר שהיה רי"ש בגט במלת כדת היינו משום שהיה הדבר כן בנמצא ואמת היה כן ומ"מ לא היה רק קול בעלמא והגט כשר היה בלא זה דהא עיקר מה שכותבין כדת משה בגט הוא משום דאין למידין משיטה אחרונה כדאיתא בתוס' ובמרדכי ובאשר"י ריש פרק גט פשוט וכן הוא הסכמת כל הפוסקים והר"ן פ"ק דגיטין האריך בו וכתב דאם לא כתבו כלל הגט כשר (ולא) דאין למדין משיטה אחרונה, וכן הוא הסכמת רוב הפוסקים לענין שטרות ואף לכ"ע הפוסלין אם לא החזיר בשיטה אחרונה מ"מ אין השינוי פוסל בו כמ"ש הריב"ש סי' ר"ה לענין שינויין שבגט ע"ש וכן היא הסכמת רוב הפוסקים דאין שינוי פוסל במקום שאילו לא נכתב כלל כשר וא"כ בנדון דר"ת בודאי הגט לא היה נפסל בו אף אם היה האמת שכתב רי"ש במקום דלי"ת והוי שנוי וכ"ש די"ל דאין זה שינוי דמלת כרת משתמע ללשון כריתות והוי משמעותו כמו מלת כדת אלא ששינה קצת מלשון נוסח הגט. ולכן קאמר דאע"ג שלפי האמת הגט כשר מ"מ מאחר שבעיני הבריות היה בו חשש פסול צריכה גט כמו דחיישי' לקול גמור אע"ג דנמצא שאינו אמת מחמירין משום העברת קול ולא מבטלינן ליה ואיכא למיחש דלמא איכא דשמע ליה בקול ולא שמע ליה בביטול גם כאן יש לחוש דאיכא דשמע ליה דנמצא טעות בגט ולא ידע החילוק בין טופס לתורף ויבוא להכשיר במקום הפסול ולזה הצריכו גט שני אבל לא עלה על דעת ר"ת להצריך גט במקום שקר מפורסם שאין לו רגלים במקום שיצא הקול ושוברו עמו כי זהו קול שאין בו ממש, ופשוט הוא בעיני שהאמת כן הוא כדברי ר"ת שלא לשוייה טועה ח"ו ומ"מ אכתוב עוד תירוצים אחרים על דבריו אע"פ שדרך הנ"ל נראה בעיני כאמת: השני דאפשר דאף במעשה דר"ת דההוא בחור היה קול ברור תרי מתרי אלא שלאחר חקירות ב"ד נודע הדבר שהקול יוצא מן הבחור ולכן כתב דאף שלא ימצא אמת לא מבטלים קלא וחיישינן ליה כנהרדעי אע"פ שידוע שהגט כשר אבל במקום דלית ממשות בקול ומיד שיצא נראה שוברו עמו ושהוא שקר מפורסם ודאי לא חיישינן: השלישית דיש לחלק בין לא מצא הקול אמת ר"ל שלא יתברר אמיתתו לעולם ובין נודע שהוא שקר. וזה מוכרח מהא דאיתא בגמרא סוף המגרש (דף פ"ט) א"ל אביי לרב יוסף מבטלין קלא או לא מבטלין קלא כו' עד א"ל אתרוותא נינהו בסורא מבטלים קלא בנהרדעא לא מבטלין קלא ואמרינן התם בגמרא יצא עליה קול מראשון ובא אחר וקידשה קידושי תורה מהו שלח להו וכו' עד אי איגלאי מילתא דקידושי קמא מעליא נינהו לא צריכה גט משני וכו' עד לא מצאו הדבר על בוריו מהו אמר רב הונא מגרש ראשון וכו'. והשתא יש לדקדק דאם לא נמצא הדבר על בוריו אמאי לא מבטלין הקול, וא"ל דבגמרא קאי אליבא דמ"ד דס"ל כנהרדעי דלא מבטלין קלא וכדאיתא התם מ"מ הרא"ש דפסק דמבטלין קלא למה הביא האי דלא מצא הדבר על בוריו וכן בטור א"ע סי' מ"ו פסק דאם נתברר הקול שהוא שקר מבטלין הקול וכתב ג"כ אח"כ דין דאם לא נתאמת הקול מגרש ראשון ונושא שני אלא ע"כ דיש לחלק בין נמצא הקול שקר בין לא נתאמת דהיינו לא ימצא אמת אלא נשאר תמיד על הספק ולכן כתב ר"ת דאף אם לא ימצא אמת רק נשאת תמיד בספק חיישינן אבל כשנתפרסם השקר ודאי ליכא למיחש ולא מקרי קול רק שמץ דופי ומינות מן המוציאו וכל העוזרים אליו שאין יראת אלהים נגד עיניהם. סוף דבר אני עדין במקומי עומד לגזור גזירתי הנ"ל: