שאלות ותשובות רמ״א · חלק פ״ח סימן ג׳

סוף דבר הנראה שאלו העדים הרעו לעשות ולכן דינן הכי, אם ברצונם העידו משמתינן להו וגם צריכים לשלם לניזק, ואם אנוסים היו בעדות זה א"כ פטורים הם מן השמתא ומ"מ צריכים לפרוע לניזק הזיקו משום דהצילו עצמן בממון חביריהן, ונראה דכל דבר צריכים לשלם ולא שייך דלמא אף בדין ישראל היה ראובן מתחייב במקצת וא"כ לא גרמו לו רק ההפסד במקצת כי במה שהיה מתחייב בדין ישראל אין צריכים לשלם כמבואר במרדכי שהבאתי לעיל, זה אינו דבדין ישראל היה ראובן זה פטור רק שישבע שבועת היסת שלא חבל בו והא דתנן פרק כל הנשבעים (דף מ"ד) ואלו נשבעין ונוטלין הנגזל והנחבל וכו' הא מפרשין שם דדוקא שיש אומדנא דמוכח שזה חבל בו כדתנן התם הנחבל כיצד היו מעידים אותו שנכנס לתוך ביתו שלם ויצא חבול ואומר חבלת בי והוא אומר לא חבלתי בך נשבע ונוטל ע"כ לשון הגמרא. משמע דוקא בכה"ג דידעינן שנכנס תחת רשות זה שלם ויצא חבול נשבע שלא חבל בעצמו אבל במקום דאיכא למיחש שמא אחר חבל בגרמו כנדון דידן שהיה בחצר בית הכנסת מלא אנשים מי יודע מי חבל בו פשיטא דאינו נשבע ונוטל דאל"כ לא שבקת חיי לכל בריה דכל אחד יאמר על חבירו שחבל בו כדי להתרעם עליו אלא פשוט דלא אמרינן נשבע ונוטל אלא כדפרישית דידוע שנכנס לבית חבירו שלם ויצא חבול ואין שם אחרים שיוכלו לחבול ביה אז נשבע ונוטל ולא בענין אחר, וכן כתב מהרא"י ז"ל בפסקיו בהדיא (סי' ר"ח) באחד שחבל בחבירו ולא היו עדים בדבר רק שהוא הודה ואמר שהתחיל עמו הנחבל בריב אין הנחבל נשבע ונוטל דאנן הנחבל נשבע ונוטל אלא אי איכא עדים בדבר אבל בלא עדים לא דהפה שאסר הוא הפה שהתיר וכו' כל שכן בנדון דידן דמעולם לא הודה ראובן שחבל בשמעון דאין הנחבל נשבע ונוטל וא"כ לא מתחייב ראובן מדינא דישראל בשבועת שמעון וא"כ העדים גרמו לו כל היזק שלו ומחוייבים לשלם: