שאלות ותשובות רמ״א · חלק פ״א סימן ב׳

אלה דברי דוד האחרונים יש להסתפק בהן כי לפי הנראה די בשמש אחד אצל כל הנרות דאותו נר מתיר התשמיש לכל הנרות דהא מועיל שמש אחד לח' נרות ביום אחרון כמו שמועיל ביום ראשון לנר אחד וה"ה אם רבים הדולקים. אמנם כי דייקינן אף בזו יש להחמיר קצת מטעם דמאחר שנוהגין עכשיו שכל א' מבני הבית מדליק א"כ אין היכר ללילות היוצאים אם לא שכל אחד מדליק נרותיו במקום מיוחד וכמו שכתב מהר"א מפראג בהגהותיו (סי' תר"ע בא"ח) א"כ כל מקום צריך שמש אחד לנרותיו ופוק חזי מאי עמא דבר דכן נוהגין דכל מקום שמש שלו עומד עליו ומשמשו, ואין ראיה מהא דכתב שם מוהר"ם לענין איסור שכתב דהתם אינו אלא משום גזרה שמא יטה וזכרון אחד עולה לכאן ולכאן משא"כ בנרות של חנוכה דאסור להשתמש אצלן ולכן צריך היתר אצל כל איסור, זהו הנ"ל בדברים האחרונים, אמנם הראשונים אינו נראה לחלק כלל בין מדליק על השולחן או לא, וראיה מכל דברי הפוסקים האחרונים גם דברי הטור שנהגו להדליק השמש אף כשמדליק בפתח, ומ"מ אם היה רוצה שלא להשתמש אצל הנרות בודאי לא היה צריך לשמש אלא דחוששין שמא ישתמש שם מאחר דמדליקין בפנים ולכן נוהגים בשמש ואין לשנות, ודברי הר"ן פי' דברי הגמרא דמנהגן היה להדליק בחוץ לכן לא נהגו בשמש אם לא כשהיה מדליק בשלחן שאז אי אפשר שלא להשתמש לאורו ואז צריכים להדליק נר אחד, אבל גם הר"ן מודה לפי המנהג שמדליקין בפנים ונוהגין בהדלקת השמש שאין לשנות כי מנהגן של ישראל תורה היא. ובזו שלוותך יסגא כחשק דורש שלום,