שאלות ותשובות רמ״א · חלק פ׳ סימן ד׳

ועוד אני אומר דאף אם היו כל האחריות על ראובן מ"מ כאן השותפים מחוייבים לשלם מאחר שקבלת שכר הפונדק היא מעות ומיד בקבלת המעות נסתלק אחריות ראובן ונשתעבדו השותפין בכל האחריות, דהא תנן פרק המפקיד המפקיד מעות אצל שולחני אם צרורים לא ישתמש בהן לפיכך אם אבדו אינו חייב באחריותן כו' וכתב שם המרדכי ובזמן הזה שאין לנו שדות ורוב עסקינו במעות אין דין הנפקד כבעל בית אלא כחנוני, ודוקא במפקיד מעות ממש אבל המפקיד נסכא כסף אין דרך להוציא כ"כ, מיהו י"ל דהכל לפי הענין וכתב מהרי"ק שורש קנ"ה דאין חילוק בין מקום שהתגרים מצויים לאינן מצויים וכן אין חלוק בין עשיר שאינו צריך לאלו המעות לעני, הרי בכל פנים נתחייבו השותפים באחריות מעות אלו מאחר שקבל השותף חלקו של ראובן מיד עמד ברשותן ונתחייבו באחריותן, מיהו בזו י"ל דאבדו דוקא קתני ולא נאנסו כדאמר התם רב נחמן ופסקו התם הרי"ף והרא"ש כוותיה, מכל מקום נ"ל דבנדון דידן נתחייבו השותפים בכל האונסין דטעמא דלא נתחייבו כאן באונסין הוא מטעם שכתב הרא"ש וז"ל שם והלכתא כר"נ בדיני, ואע"ג דלעיל פסק ז"ל בדמי אבידה כרב יוסף דהוי שואל עלייהו איכא למימר שאני התם דבלא הנאת שמוש הוי עלייהו שומר שכר אבל הכא דש"ח אסקיה חד דרגא בהנאת שמוש והוי ש"ש ואינו טעם נכון דשכר הנאת שמוש שוה בכל מקום ואם נתוסף בדמי אבידה פרוטה דרב יוסף אטו בשביל שהשכר מרובה יחשב שואל אין חילוק בין ש"ש ששכרו מרובה או שכרו מועט, והראב"ד תירץ דהנאת שמוש דהכא גריע מהנאת שמוש של דמי אבידה לפי שירא לשלוח בהן יד לקנות בהן סחורה שמא יבא המפקיד לתבוע פקדונו אבל בדמי אבידה יודע שישהה אצלו ימים רבים עכ"ל. א"כ בנדון דידן דלא היה ירא מלשמש בהו דהרי היה יודע שאין צריך לפרוע לראובן עד זמן הפרעון והיה לו רשות להשתמש במעות א"כ פשיטא דהוי כמו מעות אבידה ועדיף והוי שואל עלייהו ואפילו לפי החלוק הראשון שכתב הרא"ש דהרי גם כאן בלא הנאת שמוש היה ש"ש עלייהו כדפרי' אפ"ה הנאת שמוש עשאו שואל: