שאלות ותשובות רמ״א · חלק פ׳ סימן ב׳

הנה נראה מלשון שטר זה כי היה הלואה גמורה ולא לקחו השותפין הברירה באופן הנ"ל רק להנצל מאיסור ריבית כמו שמוכיח מתוכו למדקדק בו ולכן אם היינו באים לדון הדברים ע"פ אומדנות וידים המוכיחות פשיטא שהיו חייבין לשלם לראובן מעותיו דודאי לא היה בדעתן מעולם ליתן לו חלק בפונדק רק שכתבו כן כדי להנצל מאיסור ריבית ומיד נתרצו בהלואה לכן כתבו בסוף השטר שהסך בכללו הוא אלף זהובים עוד הוספנו לו בעד חודש העבור שויב כו' עד ואם יבא ח"ו שום היזק כו', כל זה מוכח שמיד נתרצו בהלואה מיום כתיבת השטר ולכן הם חייבים בכל האונסין אע"ג דמתחילת הקבלה היה בו תנאי שהיו יכולין ליתן לו חלק בפונדק ובזו יצאו מידי איסור ריבית מידי דהוה אתשובת ר"י מאורליינש שהביאו הגהות מרדכי דאיזהו נשך וז"ל, טופס שטר זה העתקתי מכתיבת יד ר"י מאורליינש והתיר ללוות בריבית ע"י שטר זה וז"ל, הנני החותם מודה שאני חייב לפלוני כו' והנני מחוייב לפרוע לו לזמן ט"ו ימים להזמנתו וכל זמן שאעכבם ולא אפרעם לו עלי לתת לו כל שבוע ושבוע שאעכבם כך וכך פשיטים כו'. הרי קמן דאע"ג דמתחילת ההלואה היתה כוונתן ללוות בריבית מ"מ שרי מאחר שבתחילת ההלואה היה תנאי בדבר, וה"ה בנדון דידן שאע"פ שנתרצו בשעת כתיבת השטר להיות הלואה כדמשמע מלשון השטר אפילו הכי לא מקרי ריבית בכהאי גוונא מאחר שבשעת קבלת המעות לא היה בו ריבית ואע"ג דמלשון השטר ג"כ מוכח דהתנאי היה עדיין תלוי ועומד עד שעת חלוקה שכתבו בו ינכה מן הריוח כו' עד ואם לא נחלק הריוח כו' מכל מקום הדר חזרו והחליטו הדבר עליהם בהלואה גמורה כמה שכתבו שסך בכללו הוא אלף ושיתנו לו בעד חודש העבור כו' ושהם חייבין בהיזקות כו' דכל זה לא שייך בדבר שהוא בעיסקא ומאחר שסוף השטר מוכיח שהוא הלואה אזלינן בתריה וכמו שיתבאר לעתיד אי"ה. ואע"ג דרבים החולקים על סברת ר"י מאורליינש כמבואר בתשובת הרשב"א סי' תרנ"א והרמב"ן סי' קע"ה וכתבו ר' ירוחם בספר תולדות אדם וחוה נתי' י"ז, והביא הרב ב"י דבריהם בארוכה (י"ד סימן קע"ז) והוסיף עוד להחמיר דבענין זה של הר"י אורליינש שמוזכר בו ריבית כל שבוע ושבוע פשיטא דאסור לכ"ע דהוי בהדיא אגר נטר, וא"כ ה"ה בנדון דידן נמי איסור ריבית אם לא היה התנאי עומד לעולם ולכן ודאי נאמר לא שביק אינש היתרא ועביד איסורא, וכמו שכתב המרדכי פרק השולח ולמדו מענין פרוזבול וכל שכן אי המלוה גברא רבא דלא הוה ספי איסורא לאינשי כדאמרינן גבי רב עילש פרק איזהו נשך וכמו שאכתוב לקמן אי"ה, מ"מ נראה דבנדון זה הוה איזה היתר למלוה זה דאל"כ אפילו הוי התנאי תלוי ועומד הוי ביה אסור ריבית דהא בהלואה צד א' בריבית אסור כרבנן דפליגי אר' יהודה פרק איזהו נשך (דף ס"ג) ואסרי צד אחד בריבית ואפילו ריבית דאורייתא הוי כמו שמשמע בתוס' דאיזהו נשך (דף הנ"ל) בד"ה ריבית ע"מ להחזיר אפי' בריבית דרבנן יש לאסור לפי דעת תשובת בר ששת סי' ש"ה ותס"ד וכמו שהאריך שם בזה, ואף אם נודה לדברי המרדכי דלא קיי"ל כרבנן רק בדרך הלואה אבל דרך מכירה צד אחד בריבית מותר דקי"ל בזו כר' יהודה, מ"מ בנדון זה שהלוה לו מעות אלו הוי הלואה גמורה הוה אסורה בכל ענין אע"ג דהתנאי הוי תלוי ועומד דמ"מ הוי צד אחד בריבית כדאיתא התם (שם) בפלוגתא דר' יהודה ורבנן דתני התם היה נושה בחבירו מנה ועשה לו שדהו מכר בזמן שהמוכר אוכל פירות מותר לוקח אוכל פירות אסור ר' יהודה אומר אף בזמן שהלוקח אוכל פירות מותר א"ל ר"י מעשה בבייתוס בן זונין שעשה שדהו מכר ע"פ ר' אליעזר בן עזריה ולוקח אוכל פירות היה אמרו לו משם ראיה מוכר אוכל פירות היה ולא לוקח, מאי בינייהו אמר אביי צד אחר בריבית איכא בינייהו, ופירש"י צד אחד כי האי גוונא שמא יבא לידי ריבית שמא לא יבא צד הפדייה יבא לידי ריבית צד המכירה אינו בא לידי ריבית, הרי קמן אע"ג דהתנאי היה עומד ותלוי עד שעת זמן הפדייה שהיתה לשלש שנים כמוזכר שם במשנה במעשה דבייתוס בן זונין ואפ"ה קי"ל כרבנן דצד אחד בריבית הוי וא"כ על כל פנים הוי בכאן איסור ריבית. רק שהאמת דבנדון דידן מאחר דהקבלה הוי בעיסקא לגמרי להיות לו חלק בפונדק ולא היה שום הלואה כלל רק שהברירה ביד הלוה ליתן לו מן הרווחים שיקבל מן הפונדק ריוח כ"ה ממאה ושאר הריוח יקבל לעצמו הוי כנותן מעות לחנוני למחצית שכר פלגא באגר תרי תילתי בהפסד או פלגא בהפסד ותילתא באגר דשרי לכ"ע אפילו לקח לו הברירה הלוה מיד שרי כמו שכתבו התוספות בהדיא פרק איזהו נשך גבי עובדא דרב עילש, ואל תקשה לך הא דכתב הטור סימן קע"ז בשם הר"ר ישעיה שלא התירו מחצית שכר אלא בלא קציצה אבל אם קצץ בדבר ידוע אפילו כל האחריות על הנותן אסור משום דמיחזי כמלוה בריבית ואתי לאחלופי עכ"ל, וא"כ בנדון דידן דקצץ עמו כ"ה ממאה לשנה הוי אסור, די"ל דכאן שאני מאחר שתלה הברירה על המקבלים בתחילה וא"כ לא הוי אלא צד אחד באיסור דאתי לאחלופי בריבית וזהו לכ"ע שרי, ואף אם היה חשש צד ריבית מ"מ לא יפסיד משום זה מעות הקרן אשר עליהם אנו דנין דהא בשטר שיש בו ריבית גמור אם הריבית מפורש בשטר לא קנסינן ליה כמו שכתבו התוס' והרא"ש פרק איזהו נשך (דף ע"ב) ופרק המניח (דף ל') והרמב"ם פ"ד מהלכות לוה ומלוה כ"ש בריבית דרבנן, ולכן מאחר שנסתלק מכאן איסור ריבית עכ"פ ואיכא אומדנות המוכיחות מתוך לשון השטר שכוונת השותפים היתה להלואה גמורה דהא בכל השטר לא כתוב שום עיסקא רק בענין הקבלה גם כי לשון השטר מוכח דנתרצו מיד בהלואה א"כ פשיטא שחייבים בכל אונסין וצריכין לשלם לראובן מעותיו שקבלו ממנו. ועוד אני אומר שיש לזכות לראובן מכח לשונות השטר שסותרין זה את זה כמו שנתבאר לעיל, ועוד דבתחילה כתב כן שקבל עליו אחריות הן לריוח הן להפסד ולבסוף כתב שהם קבלו עליהם כל היזקות: