שאלות ותשובות רמ״א · חלק ע״ה סימן ד׳

על הראשון שהשיב וחלק בין דברי ראבי"ה ור"ת ונדון דידן לא אבין לו כי גם אצל הקרקעות יוכל להיות שהעניים יתעשרו ויהיה להם נזק בתקנה זו כמו שחשש וראה למרחוק בכאן שגם אחרים ישתתפו ויהיה להם נזק כי אף הקב"ה אינו דן האדם אלא באשר הוא שם ואיך חכם יראה את הנולד ואין לנו לדון אלא לפי הזמן והמקום וכאשר בשעת התקנות איכא פסידא למשתתפים עמהם ולא לאחרים נראה דהוי דומיא דברי ראבי"ה ור"ת. (ומה לי לדקדק כזה מאחר) כי יש להשיב על דבריו בזה ג"כ בצדדים אחרים לא אחקרנו כי מצד הדין לא חלק עלי מעלתו בזה. גם בענין השני אשר הסכים עליו מאחר שבני העיר הקטנה קבלו עליהם האב"ד צריכים לדון לפניו גם השלישי אם נמצאו בעיר צריכין לדון בעיר אף שאין רשות להזמין אין חלוק ביניהם ועל כן אניח דבריו כאשר נמצאו. אמנם הרביעית עליו לא אחשה, באשר כתב שלפום ריהטא לא עיינתי ולא כתב מהו קשה. ואציע הנה תשו' הרא"ש ודברי המרדכי וממנו נלמוד להורות ולעשות. כתב הרא"ש בתשובה וז"ל סוף כלל ה', ראובן שאל משמעון מנה שאתה חייב לי על פה, השיב שמעון כן הוא אני חייב לך אבל אירע שפרש נכנס לביתי למשכן בשביל מסי הקהל ואני איני חייב לפרוע כי אני איני מפורעי המס והקהל חייבים לפרוע לי כמה שמשכן הפרש מביתי ואתה מפורעי המס מן הקהל אני רוצה לגבות מנה שיש לי בידי בשביל אלו. תשובה הדין עם שמעון כיון שהפרש משכן אותו בשביל כל הקהל אם הוא תופס מאחד מהקהל יתפוס אותו בחובו כי אינו מחוייב לגבות על פי הפנקס מכל אחד ואחד כי שותפין בחובו הן ואחראין זה על זה ושלום כנפש חפצך, אשר בן הר"ר יחיאל ז"ל. עכ"ל התשובה, וכן הביאו הטור ח"מ סי' קכ"ח. הנה נתברר מזה דברינו בפסק הקודם כי מאחר שבני הגדולה יכולין לכוף לבני העיר הקטנה לדון לפני האב"ד שלהם כשקבלוהו עליהם (כמו שהורה מעלת הרב הנ"ל בתשובתו) הנה הם מחוייבים ליתן המס אשר ישית עליהם אב"ד שלהם, ומה שחייב ליתן אזי מקצתן הנמצאים נתפסים בשביל כולן וצריכים לשלם כל המס ששייך לכל בני עירן כתשובת הרא"ש הנ"ל כי אין בני העיר הגדולה מחוייבים לגבות לפי הפנקס א"ל מאחד מהן מאחר שכולן אחראין זה בזה, ואולי כי רוח אחרת בדעת הרב הנ"ל, והבין דברי הפסק הראשון שכתבתי שאחד נתפס על כולן דהיינו לדון בכאן מאחר שנמצאו מקצתן כאן ואינם צריכין להזמינן כמבואר בפסק הקודם ולכן כתב שאין ענין תשובת הרא"ש לכאן מטעם שכתב אחר כך על דברי המרדכי כי לא דבר רק ממס המחוייב, אבל לא לענין לדון וכו', הנה אעפ"י שלא עלה זה על לבי בפסק הקודם רק בדרך שנתבאר שהם מחוייבים לשלם בעד חבריהם המס המוטל עליהם ע"פ אב"ד שלהם מ"מ אף כי אתן לרב הנ"ל הבנתו בדברי לא אוכל להבין דעתו שכתב שלא עיינתי בדברי הרא"ש, אם אינו רק מטעם זה, שהרי לבסוף כתב על דברי המרדכי שחלוק זה רחוק הוא אבל לא כתב כאלה שלא עיינתי בדברי המרדכי ומאי גריעותא דאשר"י מן המרדכי, (ולא מסתבר לומר משום דהרא"ש איירי אם תפס ונדון דידן מיירי בלא תפס כי אין לחלק בזו לפי טעם שנתן הרא"ש), ועכ"פ לא אוכל לדעת מנין לו לחלק באלה בין דברי מסים לשאר דברים כי דברי הירושלמי שהביא אין אדם נתפס על חבירו וכו' אינו שייך לכאן כלל כי התם מדבר בבני אדם שאינן שייכים במס ביחד ואינן אחראין זה לזה ומש"ה אין אחד נתפס על חבירו כדברי הירושלמי שהביא הרי"ף סוף כתובות דומיא דעמד אחד ופרנס אשת חבירו דהניח מעותיו על קרן הצבי, וכן נראה מדברי הרמב"ם והטור (והתם מיירי בארנוניות וגלגולת המונח אקרקפתא דאינשי ואינן שותפין ואחראין וכו'), אמנם בדבר שבני אדם שותפין ואחראין (כמס כללי המונח על כל בני העיר ביחד) ה"ל כשנים שלוו שאחראין זה לזה כדברי תשובת הרא"ש, לא ידעתי לחלק בין מס בין דברים אחרים שבכל מקום שותף נתפס על חבירו וכ"ש בנדון דידן שצורך מס הוא ואם הדין נותן שהנמצא בכאן צריך לדון בכאן על חלקו צריך לדון גם כן כאן בעד חבירו מאחר שהוא שותף שלהם בדבר זה הרי הוא כמחוייב בכל, מידי דהוה אשנים שלוו שיוכל לגבות הכל מאיזה שירצה ובא אחד לעירו דודאי יוכל לעכבו משום הכל, וה"ה בנדון זה (וכן מדמה המרדכי פרק מי שהיה נשוי ע"ד בני העיר לענין מסים לשאר שותפים ע"ש, וכן כתב מוהר"ם בהדיא בתשובה והיא במרדכי פ' הגוזל בתרא דבני העיר יש להם דין שותפין בענין מס שלהם ושאינן יכולין לחלוק כמו ששותף אינו חולק בלא דעת חבירו וזהו מבואר בדברי הראשונים). זה הנ"ל שניח: