שאלות ותשובות רמ״א · חלק ס״א סימן ב׳

ועל דבר האורח שכתבת, בפשיטות שאינו אוסר בשבת עד אחר ל' יום, וכאשר כתב בית יוסף ומזה באת להתיר בלובלי"ן לישא ולהוציא בכל העיר, אמת שמדעת מהררא"י בת"ה יראה שאין האורח אוסר עד אחר ל' ובסוף התשובה נוטה להחמיר דוקא באורח שנכנס לבית הנכרי דשמא מכח ישראל הקבוע נאסר עליו אבל אין האורח אוסר על ב"ה דהאורח בטל לגביה, אכן בשני אורחים מחולקים שמא כל אחד אוסר על חבירו מיד וכן מסתבר, וכן משמע להדיא מסוגיא דפ' הדר גבי ר"ל ותלמידי דרב חנינא איקלעו לההוא פונדק כו' ופירש רש"י פונדק יש בו חדרים פתוחין לחצר ואכסנאים נכנסים בהן ואוסרין זה על זה בשבת, ועוד בירושלמי מחלק בין רגיל ובין אינו רגיל והביאו התוס' והרא"ש, אלמא לרגיל לבא באכסנאי אוסר מיד, ואולי שבלובלין רגילין לקבוע לבא בכל יריד ויריד, ואף שהר"א והטור כתבו דאיירי בנכרי נראה דכ"ש ישראל דלא גרע מנכרי לעניין שיאסור על ישראל וע"ש לדברי ר"י קולון דאין מחלק כלל בין בעל בית לאורח היכא שמחולק בפיתא ומחולק באפייה ובישול וכ"ש האורחים בלובלין שהם מחולקים זה מזה שאוסרים זה על זה, וה"ה לבעל בית שדר שם. כתבתי במרוצה, ואדוני יראה לי מקומו כאשר כתבת, ואז אדע איך להשיב כי קבלתי מכל זקנים לאיסור בנדון דידן ואני מוסיף לא די שאסור להם לטלטל בכל העיר אלא אפי' בחצר אסור לטלטל היכא ששני ישראלים מתאכסנים לשם וצריכה עירובי חצירות היכא ששניהן פתוחין לחצר לכל אחד פתח בפני עצמו, דברי שלמה לורי"א עכ"ל: