שאלות ותשובות רמ״א · חלק ו׳ סימן ו׳

כתבת עלי מי כהחכם יודע פשר דבר להכריע בין הגדולים והראית לפידים בתוך הכדים, כלומר כאילו תלמיד כמוני יודע להכריע נגד הגדולים, ת"ל יש לי יד ושם להכריע בכל הפוסקים ראה מה שכתב מהרי"ו מ"כ בדרשו' פסח (סימן קנ"ג) שצריך להגדיש המדה והביא הי"ד ולא דק כלל דוק ותשכח. גם עתה ראיתי שמהר"י קאר"ו (א"ח סימן תצ"ח) הקשה עם מפרשים הקדמונים ריסוק איברים שבי"ד על דברי הטור ונגד הגמרא והרחיבו הענין והקדימו במליצות ההגיון ואמרו דברים זרים השחיתו וטעו ולא ירדו לשורש הענין, וכהנה רבות תראה ותמצא אם אזכה שיגיע לידך חבורי הגדול. ומה שכתבת ידעתי סוד ההכאה בצור. מדבריך אתבונן שלא ירדת כלל לתמצית דעתי ואם יש לך פנים אחרים או"א דא"ת. ומה שכתבת בסוף מה שרמז לי אדוני בסוף דברים מדברי המרכבה העליונה שהן דברים שהן כבשונו של עולם וכסן עתיק יומין, לא אוכל לדבר בנסתרות כי לא בינת אדם לי בדברי בעלי העבודה הלקוחים באמתות מדברי מערכת אלהות אשר מהם רמז מעלת אדוני, ואם אדע בהן אין מדרכי לכתוב או לרמוז מהם דבר כאמרם פ"ק דר"ה (דף י"ח:) למחר זה פורע חובו ונמצא ש"ש מוטל באשפה עכ"ל. הראיתני מוסר במה שכתבתי דברים פנימיים כאלו בפרט מאין תועלת מאחר שכבר ידעת כמוני ויש בו ספק היזק בהגעתו לאשפה. אפשר שכן ההרגל אצלך כתיבתי. אבל כתביך הם לי לעטרת פז ולענק לגרגרותי. גם לא מספר מערכת כתבתי אלא ת"ל מה שיגעתי ופירשתי על ענינים עמוקות סתומות שאין לגלות אלא לצנועים כמותך ואמרתי אולי יחרש בי וימצא חידתי, ומאחר שמאסת בהן באין צורך נחרטתי מעיקרא כי צללתי במים אדירים והעליתי חרם, גם אפילו יוזרק לאשפה אין בי עון כ"כ מאחר שאין בו שם מן השמות שאינן נמחקים ונקראים בספרים רישומי חכמה. ואולי אזכה אחר כמה ימים תראה פירושי מרקנטי וממערכת אלהות. כי הנראה מכל המפרשים שברוב דברים לא חדלו פשע, והרבו דברים והוסיפו אשמה מה שלא כיון להם המחבר בשום אופן. ומה שכתב שלא כוונת בקו ירוק אלא לעולם השפל. גם ידעתי שכך היה מושכל הראשון. אבל בדיבור התאר קו ירוק וקו ירוק כזהב ירדתי ת"ל לאופני מרכבה כאשר הזכירו בעלי העבודה קו ירוק כזהב. ואם דחית דברי בקנה רצוץ ואמרת שכוונתי היתה דברים לשפלים קנינים כו', הלא כבר ידעתי שה' נתן לך חכמת אית"ן האזרח"י לפרוק ולפרק ואף לטהר השרץ במ"ט פנים. ולרוב חיבתך יגעתי ביום ה' אחר הישיבה וגמרתי הפסק, ובודאי אם תעיין בו היטב ואח"כ תחזור ותעיין בדבריך תראה אף שהנפשות קרובות הלבבות רחוקות. ואם טעיתי אתי תלין משוגתי. והטינרא שכתבת בשכבר הוא בגלוי ובמשוש יד, שהבאתי ראייה דמתניתין ביה ממלוה ולא חשיב ראוי לגבה כמו כתובה דאם לא כן מאי מקשה על רבי והא כתיב לתת לו כו' ולא משני דאוקי לענין מלוה שיהא ראוי לבכור כמו גבי מתנה ע"כ, בודאי לא עיינת היטב בשמעתתא הלא רבי סבר דגובה בכור בראוי כבמוחזק אלא שלא היה כלל בעולם וכ"ש שגובה ממלוה כמו שפירשו התוספות להדיא במסקנא דמלוה עדיף משבח וזו היא הטינרא אלא שכשר בנמצא שאין נפקותא שהלכה כרבנן לגבי רבי לפי המסקנא הרי לך הטינרא. גם אותה המתנה אינה דומה למתנה בקנין כאשר כתבתי בפסק, תעיין בו אולי יכשרו דברי בעיניך אם תודה על האמת, האלהים כך מדתי אודה ולא אבוש. ואם תמצא בפסק שלי אחר רוב עיון הנמרץ ראייה מוכזבת או מוחלפת הודיעני ונא אדוני הראני כבודך, אשה שגבתה בכתובה קרקעות ובתים ומקומות בית הכנסת אם העשירו אח"כ הבנים אם יכולין לסלקה במעות מזומנים, ואני פסקתי דלא. וראייתי כמוס עמדי עד שאראה דבריך. ותמיהני שלא העליתני בציר של אביך אפילו אגרת שלומים. סוף דבר אני מקבל עלי מהיום שאהבתך תהא חקוקה בלבי. והלואי שתהא מצדך נערך החצי כי עדיין לא פסקת, ותו לא מידי רחו"יל. דברי שאירך אוהבך בלב ונפש. שלמה בן מהר"ר יחיאל לוריא ז"ל ה"ה הנקרא ש"ר יצחק: