שאלות ותשובות רמ״א · חלק נ״ז סימן א׳

ידעתי בעצמי שדרך עצב בי ואלפי הדל לסבה כי אין בביתי לחם ושמלה לא בהלכתא ולא בטעמי. מנעתי את עצמי מחוות דעי אף אני דהא לית ביה צרוך וביחוד בעסק שכבר דשו ביה רבים זה להתיר וזה לאסור ומי יכניס ראשו בסלע המחלוקת, ואיתא נמי במרדכי וז"ל תקנות קהלות שתיקן מהר"ר חיים מווי"ן זצ"ל עם גדולי הארץ כל רב שיפסוק דין בלי שמיעת שני בעלי דינים אלא כשיבוא אחד אצלו ויאמר תשמע דברי וכתוב הנראה בעיניך וכתב לו הדיין ההוא לא ידון עוד שום דין עכ"ל. ומשום הני טעמי מסתפינא שלא אשגה הרבה מאוד אמנם בראותי כל גדולי איטליא יצ"ו נכנסו בעובי הקורה לתבוע עלבון הגאון כמהר"ר מן יצ"ו ולית דמשגח בהני תלתא מטילי מו"ם בקוד"ש, מו"ם ר"ת "מענדל "ולק "מרדכי, בקודש הוא הגאון הנזכר דהוא בן הקדש זצ"ל, עם שיש בידו חבילות עדות גם אני אבחרה דרכם ואלך בעקביהם בראיות נכוחות: