שאלות ותשובות רמ״א · חלק נ״ו סימן ב׳

ועל דבר שקראו תגר על הגאון מהר"ר מן יצ"ו באמרם שעבר על חרם ר"ת ומסכימיו שהוציא לעז על הגט. נראה לי שכל האומר דבר זה נקרא טועה בדבר משנה מאחר דאיתא בתשובת מהרי"ק בסימן ל"ז וז"ל ומ"מ דבר פשוט הוא בעיני דבענין החרם שלא להוציא לעז על הגט שכבר תקנו ר"ת והסכימו עמו גדולי הדור וכו' עד ואמנם לפי הנלע"ד לא תיקן הגאון הנ"ל אלא בדרך הוצאת לעז במילתא דלא פסיקא או שבא לקנטר ולפגום ואומר שהגט הוא פסול אבל ת"ח שרואה בגט אחד פסול פשיטא ופשיטא דבזה לא דיבר ר"ת דאדרבא מחוייב הוא לשאול על זה מפי הגדולים כדי לאפרושי מאיסורא וזה דבר פשוט עד כי אין צריך להאריך כלל עכ"ל. ול"נ לפי מיעוט שכלי להוכיח מהלשון דהדין עמו דלשון מוציא לעז משמע דבר שהוא שקר או לכל הפחות מילתא דלא פסיקא כמו שכתב מהרי"ק ז"ל וראיה ממה שאמרו רז"ל פרק כל היד (דף י"ג) ומביאו הטור אורח חיים סי' ג' ולא ישתין מעומד כדי שלא יתזו ניצוצות על רגליו ויראה ככרות שפכה ונמצא מוציא לעז על בניו וכו', א"כ משמע בהדיא דלשון מוציא לעז משמע דבר שאינו. עוד ראיה שכתב ג"כ מהרי"ק סימן פ"ד וז"ל חרם רבינו גרשון ותקנות אינם יכולים להפקיע קידושין ואם עבר על התקנות וחרמים וקדשה מקודשת א"כ שמע מיניה דרבינו גרשון לא גזר במקום שיש איסור א"א ולפי דברי הגאון מהר"ר מן הנ"ל לפי העדיות שהביא יש איסור א"א. לפיכך נ"ל שאותם אנשים שמוציאים הקול שהגאון הנ"ל עבר חרם דר"ת נקראים מוציאים ש"ר וראוי לנהוג בם דין מוציא ש"ר שקר ומי שמחזיק אותו או שמוציא מפיו שהוא בחרם יוכל הגאון לומר אדרבא כי ידוע ומפורסם הדין מי שמחרים אחד מישראל שלא כדין שהוא עצמו בנידוי וק"ו בן בנו של ק"ו אם הוא ת"ח ומחוייב יהיה מי שיהיה לפייסו שאין לך ביוש יותר מזה. גם אני מסכים עם הגאון מה"ר מאיר יצ"ו שר' מענדיל ור' פלק לא יטפלו בעסקי גיטין וחליצה וקידושין כל זמן שמהר"ר מן ומהר"ר יהושע יצ"ו הם בחיים ויושבים בק"ק פראג משני טעמים, חדא שהם לפי הנשמע יותר גדולים מהם בשנים ובחכמה, השנית מאחר שהם היו דרים שמה כמה שנים מקודם בואם הם לשם נקרא הסגת גבול ויורדין עמהם עד לחיים כמו שכתב מהרי"ק ומהר"י זצ"ל. ובסבת היום ערב ר"ה קצרתי. נאום הקטן שבתלמידים יעקב קלונימוס בן הגאון מהר"ר