שאלות ותשובות רמ״א · חלק מ״ג סימן ב׳

ובאמת שאני תמה על מעכ"ת שעד שדחק עצמו בדברי ר' שמחה היה לו לדחוק עצמו קצת ליישב לשוני ולכוונו להלכה כדי שלא להשויני טועה בדבר פשוט כדעת מעכ"ת, ואפשר שלרוב חסרוני לא רצה מעלתו להתבונן כ"כ בדברי להשיג הכוונה מתוכו ולכן שם כל כוונתו בדברי ר' שמחה והעלה בהן מה שהעלה. ואם אדון מעכ"ת לכף זכות כמו שהוא מן הראוי אומר כי כן דרך בזה דרך הרב המורה שכתבו עליו מפרשי דבריו שלפעמים פירש פסוק בפירוש שאינו מוכרח כדי להוליד כוונתו וכן עשה מעכ"ת בזו כי כדי להראות פלפולו ונימוקו עמו פירש דברי בפי' זר כדי להוליד תולדותיו וראיותיו ומופתיו שבנה על זו. הראשון שכתב מכ"ת שאין להקדים הרשאה מפני שיוכל לבוא היזק מזה למורשה על דעת הרי"ף והרמב"ם דיכול לבטל ההרשאה, על זאת אשיב דא"כ למה כתב ר' שמחה דאין נפקותא אם ההרשאה מוקדמת או מאוחרת ובלא דברי ר' שמחה הלא גם מעכ"ת כתב שאין לפסול הרשאה מוקדמת ואם היה לחוש לחששות מעכ"ת א"כ למה לא תהיה פסולה כמו שאר שטרות המוקדמים הפסולים מטעם חששות טריפות לקוחות שלא כדין וא"כ גם בזו היה לנו לחוש להפסד המורשה, ועוד דא"כ גם ההרשאות ושליחות גיטין היה לנו לתקן זמן כדי לידע אם בטלו אח"כ אם נעשה קודם ההרשאה או אח"כ וידוע כי הרבה חששות חששו בגיטין שהן יותר רחוקים מזו אלא על כרחנו אין לנו לחוש לשמא יחזור ויבטל משום דהוי דבר שלא שכיח מטעם דשארית ישראל לא יעשו עולה כו'. ומטעם זה כתבו הפוסקים שאין הנתבע יכול לדחות המורשה שמא בטלו. ועל מה שחולק מכ"ת למצוא תקנה להרשאה שאין בה זמן שיכתבו בשניה שבטלו הרשאות שמסר פלוני ועל כן אין לחוש שיאמרו שהראשונה היא השניה אבל אם היה מותר להקדימה אי אפשר ליזהר כי אפשר שהרשה את ראובן באחד בשבט ואח"כ הרשה את שמעון באחד באדר ואח"כ חזר והרשה את ראובן באחד בניסן כו', והנה חששו זו איני מכיר כי גם לפי זו היה לנו לכתוב בהרשאה שניה איך שביטל הרשאות ראובן שזמנה באחד בשבט דתו ליכא למיחש למידי אלא על כרחנו צריכים להודות שלא חששו חכמים לשמא יבטל ההרשאה מטעם דפרישית: