שאלות ותשובות רמ״א · חלק מ״ג סימן א׳

למרבה המשרה ושלום אין קץ, לו שם בחכמים כיושבי יעבץ, בין המשפתים רובץ, יקר הוא מלובש תשבץ, הוא אהוב ער בחכמים, מקריב שלמים, לא אניס ליה כל נעלמים, לב חכם אין חקר בארץ לעומק ושמים במרומים, הוא האלוף התורני אשר שמו נודע, כהימן ודרדע, כמהר"ר יעקב ש"ן ולכל דיליה שלום רב. בהיות כי ראיתי במכ"ת שהשיב לי על כתבי על כל קוץ וקוץ תלי תלים של הלכות ונתן טוב טעם ודעת במה שלא רצה להוציא המעות מידו ע"י ההרשאה הפסולה לדעת מכ"ת והראה פנים מזהירים כזוהר הרקיע לדעתו אמרתי להשיב למעלתו על דבריו אך אבוא בקצרה כי אין הפנאי מסכים גם כי לא באתי לסתור ולבנות בדברי מעלתו כי כולם מיוסדים על אדני החכמה ממולאים בתרשיש הסברות הנכונות, אך אבוא כמתנצל על מה שחשדני מכ"ת והבין מדברי שדעתי שיש להקדים ההרשאה לכתחלה ובאמת שזה לא עלה על לבי כי למה לנו לכתוב בשטר דברים שאינן לכתחלה ללא תועלת ולכל הפחות היה לנו לחוש למיחזי כשיקרא. ואע"ג דמסקינן פרק הכותב (דף פ"ה.) ופרק כל הגט (דף כ"ו:) דלמיחזי כשיקרא לא חיישינן שאין לפסול שטר משום זה אבל לכתחלה ודאי אין לעשות כי ההיא דאמר פרק ג"פ (דף קע"ב.) אי ידעיתו יומא דאקניתו ביה וכו' וקאמר טעמא משום דמיחזי כשיקרא. ובאמת שלשון הכתב שכתבתי בזו נשכח ממני כי לא שמתי דעתי אז עליו אך ממה שהביא מעלתו לשוני בכתב מעלתו מבואר נגלה שלא כוונתי רק שלא לפסול ההרשאה וז"ל שהביא מכ"ת בכתבו אפשר לזכות הסופר במשפטו ולומר שההרשאה לא היתה נפסלת כלל מחמת שהיתה מוקדמת בזמן בלא טענת מעכ"ת שכתב שאפשר לתלות הדבר בטעות סופר כמו שתלינן אחריות בטעות סופר כי אף לכתחלה יש לכתוב הרשאה בלא זמן או להקדימה או לאחרה כמו שכתב המרדכי במרובה ובהג"ה בשבועות. ומבואר מלשון לא היתה נפסלת שכתבתי שאין הכוונה רק בדיעבד גם מלשון בלא טענת מעלתו שכתב כו', מבואר כן שהרי לטעם שתלינן בטעות סופר שלא אמרינן ליה שטעה לכתחלה וה"ה בענין הקדימה שהרי כתבתי שטעם זה מספיק בלא טעם זה ואילו היה טעם אחד לכתחלה וטעם השני בדיעבד לא היה נופל עליו זה הלשון אלא ממי שאינו יודע דרכי הלשון ואף כי כתבתי לבסוף שלכתחלה יש לכתוב הרשאה בלא זמן או להקדימה או לאחרה א"כ משמע קצת שלכתבה בלא זמן או להקדימה או לאחרה דין אחד להן, באמת לא כוונתי על זו כי לצדדין כתבתי הא כדאיתא והא כדאיתא, ועוד דבכל דאפשר למהדר עובדא בנדון דידן לכתחלה מיקרי אף כי ההרשאה היא נכתבת כבר והיא במרחק כמו שכתבו האחרונים ז"ל לענין הלכות גיטין ודו"ק. ואף אם רצון מעכ"ת לפרש דברי כרצונו מ"מ לא חשבתי מעולם להקדימו בלא תועלת וללא צורך אם לא להראות הלכה למעשה שהרשאה מוקדמת כשירה כמו שמצינו כזה הרבה פעמים שכוונו הראשונים וא"כ א"צ לי להשיב על מה שהוכיח מעלת כ"ת מדברי ר' שמחה ודחק עצמו ליישב דברי ר' שמחה לדעתי: