שאלות ותשובות רמ״א · חלק מ״ב סימן ג׳

ואי לא מסתפינא הייתי מטיל חששא אחרת בנדון דידן כיון שמיום שנגלה לשם אצלכם מפטירת האלוף כמוהר"ר משה ז"ל עד זמן שנכתב בה הרשאה יש באמת ימים מועטים א"כ יוכל להיות שעדי ההרשאה יוכלו להיות נעשים זוממים באופן זה שיבואו שני עדים ויעידו איך עדי ההרשאה היו עמהם במקום פלוני בתמידות ימים רבים קודם שנודע מפטירת האלוף ז"ל הנ"ל עד יום או יומים אחר זמן הנכתב בשטר ההרשאה וזה הוא דבר שכיח אצלכם באשר אתם הולכים תמיד חוץ לעירכם על הירידים אבל אי אפשר לומר שמא איתרוהו וכתבוהו רק לומר שמא הקדימוהו וכתבוהו. ועתה אבוא לדון אם שייך לומר כאן שמא הקדימוהו וכתבוהו, דהא דתניא בברייתא שהבאתי לעיל שטר שכתוב בו באחד בניסן בשמיטה וכו' עד שטר כשר ועדיו כשרים שמא איחרוהו וכתבוהו, איכא למימר בין לפירש"י ז"ל שפי' איחרוהו וכתבוהו שלא כתבו השטר בזמנו אלא איחרוהו מלכתבו וביום כתיבתו היו במקום אחר כמו שהעדים אומרים שהם כתבו שם המקום שראו בו ההלואה בין לשאר המפרשים ז"ל שפירשו שהשטר בזמנו נכתב ובאותו מקום שנכתב היו אלא שהם איחרו הזמן ולא כתבו מאותו הזמן ואפשר כי ביום הכתוב בשטר היו במקום אחר איכא למימר טעמא לשני המפרשים למה איחרוהו וכתבוהו שנתרצה המלוה ומחל שלא לטרוף לקוחות רק מזמן האחרון ולפירש"י ז"ל איכא למימר עוד ג"כ שנתרשלו מלכתוב השטר עד אחר זמן וכתבו אח"כ מקום שראו ההלואה א"כ לכל הפירושים איכא טעמא איך נזדמן שאחרוהו וכתבוהו. אבל בנדון דידן כיון שבאופן הנ"ל אי אפשר לומר שאיחרוהו וכתבוהו רק נשאר אצלנו לומר שהקדימוהו וכתבוהו א"כ אשאל למה ועל מה תועלת הקדימוהו בשלמא אם היה אפשר לומר שאיחרוהו וכתבוהו היינו אומרים כטעמא שאמרנו לפירש"י שנתרשלו מלכתבו עד אחר זמן וכתבו אותו הזמן בכוונה אבל להקדים הזמן על מה כוונה ותועלת הקדימו ולסיבת מה. וליכא למימר שעדי השטר שהוזמו דאמרינן שהשטר כשר ועדיו כשרים שמא איחרוהו וכתבוהו בטעות וה"נ אמרינן שהקדימו בטעות, זה ודאי לא אמרי' גבי עדים זוממים דא"כ איך כתב נימוקי יוסף בפרק אחד דיני ממונות בשם רבותיו על ברייתא דלעיל דשמעינן מהא דאם היה כתוב בסוף שמיטה והוזמו השטר פסול ולא אמרינן איחרוהו וכתבוהו שאין דרך לאחר השטרות ולכתוב בסוף שמיטה ואי אמרינן שמא איחרוהו וכתבוהו בטעות נימא נמי התם איחרוהו וכתבוהו בטעות בסוף שמיטה אלא ודאי הסברא נותנת היכא דעדים הוזמו לא אמרינן איחרוהו וכתבוהו אם לא שיש לתלות באיזו סיבה. ומגופא דברייתא דנקט באחד בניסן בשמיטה לרבותא לפירוש נ"י הייתי יכול למידק דין זה אכן יש קצת דרך להשיב ולא חפצתי להאריך. ואם יקשה עלי מכ"ת לפי חששא זו אחרינא א"כ מה דכתב הטור ח"מ וגם הרמב"ם והרי"ף ז"ל לפיכך אין עדי השטר נעשים זוממים עד שיאמרו בב"ד שטר זה כתבנוהו בזמנו הלא יש דרך שיעשו זוממים האף שלא אמרו בב"ד שטר זה כתבנוהו בזמנו כפי הדרך שכתבתי שיבואו עדים ויעידו שעדי השטר היו תמיד עמהם במקום פלוני רחוק מאוד מיום שנולדו עד זמן השטר או עד ימים רבים אחר זמן השטר, על זה אשיב שהמפרשים כתבו דבר שהוא יותר רגיל ושכיח אבל אינם מכחישים אם יעידו בזה שלא יעשו גם כן זוממים: