שאלות ותשובות רמ״א · חלק מ״ב סימן ב׳

והשתא בנדון דידן שהתרעמתי בההרשאה שיוצאה מתחת יד כמר יוסף כ"ץ שדילג בה הסופר שנה אחת וכתב שנת ש"כ לפ"ק, והיה לו לכתוב שנת שכ"א, לא היתה תלונתי לאמר שההרשאה פסולה מחמת שהיא מוקדמת כמו שפסלינן שטרי הלואות המוקדמות כדי שלא יטרפו לקוחות שלא כדין כאשר כתבתי ג"כ לעיל. וגם לא שייך בנדון זה שום חד מתרי טעמי דלעיל, לא מטעמא קמא דמיחזי כשיקרא כיון שכבר נכתבה ונחתמה ההרשאה לא פסלינן אותה בדיעבד כמו שלא פסלינן שטרי הלואות המאוחרות לפי דברי רבינו ירוחם שכתב בשם הרשב"א ז"ל שאין לאחרו לכתחלה דמיחזי כשיקרא, וגם לא משום טעמא בתרא דשמא הרשו היורשים בק"ק קראקא לאדם אחד ואחר כך הרשו לכמר יוסף כ"ץ ונמצא כמר יוסף הוא המורשה האחרון ונתבטל המורשה הראשון ועכשיו שהקדימו הזמן ההרשאה של כמר יוסף כ"ץ שנה אחת נמצא שהוא יהיה המורשה הראשון והרשאתו תהיה מבוטלת, משום הא ג"כ לא הייתי חושש דהא כתב הסמ"ג בהלכות שלוחים שאין הנתבע יכול לדחות המורשה ולומר לו שמא המשלח הרשה אחר זה יאמר לו תן לי הפקדון והרשאתי זו תהא בידך ואם הרשה אחר הוא הפסיד את עצמו והנפקד פטור שהרי בהרשאתו נתן. אבל דאגתי על ענין שלישי, כיון שנודע אצלי האמת שהסופר טעה והקדים הזמן שנה אחת והעדים לא הרגישו גם כן כאשר אמר המורשה בעצמו ואם הייתי נותן הממון ביד כמר יוסף כ"ץ בהרשאה זו ואשר הממון נאנם ממנו בדרך ח"ו ואיכא למיחש שמא היורשים בק"ק קראקא הרגישו בהקדמת הזמן ושתקו ואם העדים לא היו בק"ק בזמן הכתוב בשטר הרשאה היו יכולין היורשים בקל למצוא העדים לאחר זמן שיזימו עדי שטר הרשאה בעמנו הייתם במקום פלוני בזמן פלוני ונמצא ההרשאה מזוייפת למפרע ואע"ג דעם כל זה איכא למימר שאין היורשים יכולין לתבוע ממני הממון שהייתי מוסר ליד כמר יוסף כ"ץ בהרשאה ההיא שאין אונס גדול מזו כי מאי הוה ליה למעבד שבא בהרשאה מקויימת בב"ד וכי אדע שעדי השטר היו נעשים זוממים דאם נחוש לזה אין לדבר סוף שלעולם הבא בהרשאה יהיה נדחה בטענה זו מכל מקום הפטורים והמחילות שהיה עושה לי כמר יוסף כ"ץ מצד היורשים בכח ההרשאה ההיא שאין להם עוד עלי לא טענה ותביעה וחשבון מכל מה שהפה יוכל לדבר היה חספא בעלמא, ואף על גב דתניא בפרק אחד דיני ממונות (דף ל"ב.) שטר שכתוב בו באחד בניסן בשמיטה ובאו עדים ואמרו והלא עמנו הייתם במקום פלוני השטר כשר ועדיו כשרים שמא איחרוהו וכתבוהו, א"כ ה"נ נימא גבי הרשאה זו שמא איחרוהו או הקדימוהו וכתבוהו ונדחה חששא דידי, מ"מ אכתי איכא למיחש שמא היורשים לשם הביאו העדים בב"ד ואמרו שהשטר הרשאה בזמנו כתבוהו ואח"כ כשיהיו נעשים זוממים לא אמרינן עוד שמא איחרוהו וכתבוהו כמו שכתוב בטור ח"מ סימן מ"ג וז"ל לפיכך אין עדי השטר נעשים זוממים עד שיאמרו בב"ד שטר זה כתבנוהו בזמנו ולא איחרנוהו וכו' וכן דעת הרמב"ם ז"ל (פרק י"ט מהלכות עדות) והרי"ף ז"ל (בפרק מרובה) והר"ן ז"ל בפ"ב דכתובות. וא"ת א"כ איך מוציאין ממון מיד המחזיק בהם בהרשאה שלעולם ידחה המחזיק בממון את המורשה בטענת שמא זמן שטר הרשאה מוקדם או מאוחר בטעות ועדי השטר העידו בב"ד שבזמנו כתבוהו ונמצא שיכולין להיות נעשים זוממים, יש לי לומר דודאי מספק לא אמרינן הקדימו או איחרו זמן השטר בטעות רק אם הקדימו או איחרו עשו בכוונה ואח"כ ליכא למיחש שהיו נעשים זוממים אף כי לא יאמרו בב"ד שבזמנו כתבנוהו אבל בנדון דידן שהמורשה בעצמו הודה ואמר שהקדימו הזמן בטעות למה לא ניחוש בכל אחד: