שאלות ותשובות רמ״א · חלק כ״ה סימן ה׳

ואשוב למה שהייתי בו ואומר דיותר תימה לי על מהר"י שונצין הא דכתב וז"ל מיהו אנן לדידן כו' ועוד שאנו בכל דיני ס"ת נמשכים אחר הרמב"ם והנאני הרבה מה שכתב ב"י משם הרר"א אסאן הסופר שרב אחד פסל כל התפילין שהיו עשויים על דעת הרא"ש כיון שהס"ת עשויים ע"ד הרמב"ם כו' דשאני התם כיון דבס"ת הסתומות מתחילות באמצע שיטה אם יתחיל הפרשה של תפילין ג"כ באמצע שיטה יהיו סתומות לדעת הרא"ש דהא צריך למיעבדינהו על סגנון שהם בספר תורה שהפתוחות מתחילין בריש שיטה משא"כ בפרשת והיה אע"פ שבספר תורה הוה סתומה לא הוה פסל הרב הנ"ל מאחר שאין סמוכות בס"ת וכדכתב מהר"י שונצין בריש דבריו וז"ל, אלא הוקשה לו לרב על ענין אחד שהיו משתדלין לעשות תפילין שלהם שיהיו כשרים בין להרמב"ם בין להרא"ש והיו מסיימים פרשת קדש ופרשת והיה כי יביאך באמצע שיטה ומתחילין שוב בראש שיטה ופרשת שמע היו מסיימין בסוף שיטה ומתחילין שוב והיה אם שמוע באמצע שיטה כו' והיי סומכין בכשרות פרשה האחרונה דהיא כפתוחה לדעת הרא"ש כו' ובודאי דסתומה שעשאה פתוחה שייך לאכשורי משום דאין סמוכה לה בתורה כו' עכ"ל. ר"ל כיון דלהרמב"ם הויא סתומה יכול לכתוב כן לכתחלה אע"ג דלהרא"ש הוי פתוחה יש לסמוך על שאינן סמוכות בתורה, ומינה דיכול לכתחלה לעשות פתוחה כשמשתדל לעשות תפילין שיהיו כשרים אליבא דכ"ע, א"כ למה נתרעם על ספרי דידן דמסיימין שמע בסוף הדף באמצע שיטה ומתחילין והיה בריש הדף בריש שיטה דלמא משתדלים לעשות תפילין שיהיו כשרים בין לבעל העיטור ובין להרמב"ם ובין להרא"ש דהיא פתוחה לדעת בעל העיטור שכתב לעשותן פתוחות, ואפשר ס"ל כהרמב"ם דכשמתחיל באמצע שיטה הויא סתומה ולהרמב"ם והרא"ש נמי כשרים משום דאין סמוכה לה, ולענ"ד נראה מאחר דכתב בעל העיטור ז"ל שכל ארבע פרשיות שבתפילין יעשה פתוחות ואין הרא"ש ובנו והמרדכי מביאין דבריו לחלוק עליו ולמימר דלא כבעל העיטור דכתב כו' כדרכם ש"מ דמר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי עליה הרמב"ם והרא"ש ובנו והמרדכי ז"ל והא דכתבו וז"ל וצריך ליזהר בפרשיות שאם עשה מסתומה פתוחה או מפתוחה סתומה פסולה, ושלש פרשיות הראשונות כולם פתוחות ופרשה אחרונה שהיא היה אם שמוע סתומה עכ"ל, ר"ל כשהם כתובים בקלף אחד בארבעה עמודים וכדתניא ואם כתבם בעור אחד והניחם בארבעה בתים בעור אחד יצא כו' וכן בשל יד לכתחלה דכיון דהם כתובים זו בצד זו צריך להראות שפרשה הבאה אחריה היא סתומה. אמנם אם כתב הארבע פרשיות בארבעה קלפים וכן של יד כשרות דתניא אם כתבם על ארבעה עורות והניחם בבית אחד בעור אחד יצא ואף א"צ לדבק כדברי ר"י התם כיון דכל חדא וחדא לתודה קאי ע"כ מיקרי פתוחה אף אם יעשה היכר סתומה בפרשה שלפניה וכעין זה חילק המרדכי בשם ר"י וז"ל. מסופה פתוחה כלומר אם בסוף הדף שייר שיעור יכול להתחיל דף האחר בראש השיטה, ואע"ג דכה"ג אף באמצע הדף מיקרי פתוחה מ"מ נקט בסוף הדף לרבותא דאפילו בסוף הדף דאין ניכר כ"כ ההפסק מיקרי פתוחה וה"ט כיון שהם מחוברים בס"ת משא"כ בתפילין דודאי האי לחודיה קאי והאי לחודיה קאי והויא כעין פרשת קדש שנקראת פתוחה לפי שהיא התחלה ואין קודם לה דבר לכן לא יועיל הסתומה שלפניה כלום, וע"כ יש לעשות פתוחה כדברי בעל העיטור ז"ל מאחר שאין סמוכות בתורה כדברי ר"מ וק"ל, ואפילו מה"ט אנן דכתבינן הארבע פרשיות של ראש בארבעה קלפין ועבדינן כולהו פתוחות כדברי בעל העיטור יש לעשות גם הארבע פרשיות של יד פתוחות אע"ג דכתבינן להו בקלף אחד אין להחמיר בשל יד דקדושתה קלה יותר מבשל ראש דקדושתו חמורה כדשלח ר' חנינא משום ר"י תפלה של ראש אין עושין אותה של יד ושל יד עושין אותה של ראש לפי שאין מורידים מקדושה חמורה לקדושה קלה. וכתב אע"פ שהיא קדושה קלה יש להחמיר כיון שכתובים בקלף אחד, מזוזה יוכיח דכתובה אף בעמוד אחד ואפי' הכי כתב היו"ד בסימן רפ"ח וז"ל ואם עשאה פתוחה כשרה עכ"ל. א"כ תפילין של יד דכתבינן בשני עמודים יש לעשות פתוחה לכתחלה. וכי תימא מה למזוזה דהיא ק"ק של ראש הנכתבת בארבעה קלפים יוכיח וחזר הדין לא ראי זה כראי זה הצד השוה שבהן דאין סמוכות בתורה ויש לעשותן פתוחות אף אני אביא של יד. וא"ת א"כ של ראש דנכתב בקלף אחד נמי ליתי במה הצד. וי"ל דדבר הלמד ממה הצד צריך לבא מתחלת הדין בק"ו וכנדון דידן וק"ל כדאשכחן טובא בבבא קמא בשמעתא דלכתוב רחמנא תרתי וליתי אידך מיניה ע"ש בפירש"י. וא"ת מנ"ל דאמרינן מזוזה דכשרה בדיעבד יוכית דתפילין יש לעשות פתוחות לכתחלה כיון דנכתבו בב' עמודים וי"ל כה"ג אשכחן טובא בשמעתא שהזכרתי בפירוש רש"י וז"ל דאי כתיב בור וקרן אתיא שן מינייהו הכי מה בור שאין דרכו לילך ולהזיק חייב שן שדרכו לילך ולהזיק לכ"ש, מה לבור שכן תחלת עשייתו עומד לנזק תאמר בשן קרן יוכיח כו', וקשה נימא דיו בקרן דאין משלם מתחלה רק חצי נזק אלא ש"מ דמ"מ אמרינן קרן יוכיח שאין תחלת עשייתו לנזק ומשלם ח"נ מטעם שאין מועד מתחלתו ואף אני אביא שן שמשלם נזק שלם מתחלתו כיון שהוא מועד מתחלתו וק"ל. וכן קשה על כל מה שפירש שם ומתורץ כך כי בקל נוכל לומר יוכיח רמז לדבר בתחלת דין צריך למיתי בק"ו משא"כ בסוף דין. וא"ת לפי מה שכתבתי דמר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי מכ"ש קשה דה"ל להרא"ש ובנו והמרדכי להביא דברי בעל העיטור ולחלק כנ"ל. וי"ל כדי דלא ליתי למטעי ולומר כיון דכשנכתבין בד' קלפים האי לחודיה קאי והאי לחודיה קאי כדכתבתי א"כ ה"א הה"נ אי עביד מפתוחות סתומות נכשיר מה"ט ואינו דדוקא סתומה יש לעשות פתוחה כיון דאיכא עוד טעמא דאין סמוכות בתורה משא"כ בפתוחות דאין לנו שום טעם למעבד סתומות וק"ל לכן לא פסיקא להו למיתני בפירוש. אמנם רמזו על זה הרא"ש ובנו הטור א"ח וז"ל הרא"ש ויעשה השיטות שוות שלא תהא אחת ארוכה ואחת קצרה ועושה כל הפרשיות פתוחות מלבד האחרונה עכ"ל. וקשה דהל"ל ועושה הפרשיות פתוחות מלבד האחרונה ולא הל"ל כל. ואגב אורחיה נפרש מה ענין עשיית השיטות שוות אצל זה דהל"ל גבי הנהו דמשום זה אלי ואנוהו וכן קשה על לשון טור א"ח דכתב וז"ל ויעשה השורות שוות שלא תהא אחת נכנסת ואחת כו' ויעשה כל הפרשיות פתוחות דהיינו שישאר בסוף השיטה חלק כדי שלש תיבות של שלש אותיות או בתחלתו חוץ מפרשה אחרונה שיעשה סתומה עכ"ל. א"נ הל"ל כהרמב"ם והמרדכי דכתבו בהדיא ושלש פרשיות הראשונות כולן פתוחות כו' אלא ה"פ יעשה השיטות שוות כו' כדי להראות לעינים הפתיחות שבסוף כל פרשה ופרשה וכל זה להורות דצריך לעשות כל הפרשיות פתוחות דשיטות שוות הוא בכולם וזה אומרו ויעשה כל פרשיות פתוחות מלבד האחרונה, לפעמים כשהם נכתבו בקלף אחד וכדפרישית. ואפשר דגם הרמב"ם והמרדכי רמזו על זה כאמרם ושלש הפרשיות הראשונות כולם פתוחות ופרשה אחרונה שהיא והיה אם שמוע סתומה, דקשה תרתי למה לי דלא הל"ל רק (ופרשה אחרונה סתומה), וכי תימא דאגב אורחיה בא ללמדנו דפרשת והיה היא אחרונה ולא שמע מ"מ קשה דלא הל"ל רק ושלש פרשיות הראשונות כולם פתוחות ופרשת והיה אם שמוע סתומה דממילא שמעינן שהיא אחרונה, אלא ה"פ ושלש כו' פתוחות ופרשה אחרונה נמי ופעמים והיה אם שמוע סתומה כדפרישית ומ"מ משום תיקון לשון אמרינן שהיא והיה וק"ל. ובר מן דין לא ידענא מאין לנו לפסול אם שינה, דהא הרא"ש ובנו לא כתבו ואם שינה פסול רק ועושה כו' דהיינו לכתחלה יעשה שלש ראשונות פתוחות מלבד אחרונה שיעשה סתומה אם ירצה ולא גזרינן שלא לעשותה סתומה אטו שלש ראשונות אבל אי עשאה פתוחה טפי עדיף מאחר שאין סמוכות בתורה וכדי שלא להרבות מחלוקת בישראל יש לפרש הכי. גם דברי הרמב"ם והמרדכי שכתב וז"ל וצריך ליזהר בפרשיות שאם עשה הסתומה פתוחה או הפתוחה סתומה פסולה ושלש הפרשיות הראשונות כולן פתוחות ופרשה האחרונה שהיא והיה אם שמוע סתומה עכ"ל. וקשה איפכא מיבעי ליה ושלש כו' פתוחות ופרשה כו' סתומה ואם שינה פסול. דעתה קשה טובא, חדא האריכות ללא צורך ועוד למה דיבר בחידוש שלא כדרכו וקשה כעין קושיית התלמוד תנא אהיכא קאי ועל מה אמר ואם עשו כו' ועוד מה צריך ליזהר איכא למשמע לכתחלה כיון דאם שינה פסול בדיעבד. אלא ה"פ וצריך ליזהר בפרשיות ר"ל לכתחלה יש לו ליזהר בפרשיות שכותב בתפילין לעשותן כמו שהן בס"ת אם פתוחה פתוחה ואם סתומה סתומה שאם עשה הפתוחה סתומה או הסתומה פתוחה פסול הס"ת ושלש הפרשיות הראשונות כולם פתוחות בס"ת ופרשה כו' סתומה בס"ת לכן יש ליזהר לכתחלה וק"ל. ומ"מ נ"ל לענ"ד דלא בא להזהיר רק על השלש הראשונות שלא לעשותם סתומות מאחר שהם פתוחות בתורה ולא על האחרונה שהיא סתומה מאחר שאינה סתומה בתורה ומה שהזכיר שפרשה אחרונה היא סתומה בס"ת היינו לענין שיוכל לעשותה סתומה אם ירצה וכדכתיבנא לעיל כדברי הרא"ש ז"ל ולעולם נימא דיותר טוב לעשות פתוחה גזירה אטו שלש ראשונות דצריך להזהר לעשות פתוחות וכדכתב בעה"ט ז"ל דיש לעשותה לכתחלה פתוחות אף דלא מצינו בתלמוד בבלי וירושלמי דבר מזה גבי תפילין רק גבי מזוזה. ומסקינן דיש למעבדינהו סתומות והיינו משום דנכתבו על קלף אחד בעמוד אחד ומ"מ אם עבדינהו פתוחות ש"ד מאחר שאין סתומות בתורה. מה"ט יש להכשיר גם גבי תפילין ואי הוה שום פסול גבי תפילין בדיעבד סתומה פתוחה הוה קשה דלא ישתמט בשום מקום למימר שהם פסולין דיקא נמי דכשרים מדקתני בפרק הבונה גבי ספר תורה סתומה לא יעשנה פתוחה כו' ש"מ דבתפילין לית לן בה דאל"כ קשה לישמעינן גבי תפילין מטעם שצריך לכותבן כמו שהם בס"ת ק"ו ס"ת עצמה וק"ל. וא"ת תיקשי לישמעינן גבי מזוזה למאן דתני סתומה וצ"ל דסתומות דוקא והיינו נמי מטעם דצריך למכתב כמו שכתוב בס"ת וא"כ מכ"ש ס"ת. וא"ל לכתחלה דוקא בעי סתומות מאן דתני סתומות ומאן דתני פתוחות ר"ל אף פתוחות לכתחלה לפי מסקנת התוס' והרא"ש דפירש דר"ל אף ופסקינן הלכתא כוותייהו א"כ מאי האי דכתב הרא"ש וז"ל ורב ס"ל כמ"ד אף פתוחות והיינו כמסקנא דשמעתיה דרב נחמן ב"י כו' והא ליתא דהא בהדיא אר"נ מצוה לעשות סתומות ר"ל לכתחלה ואי עבדינהו פתוחות ש"ד ר"ל בדיעבד ומאי פתוחות דקאמר רשב"א אף פתוחות ר"ל דאף פתוחות כשרים בדיעבד. אלא י"ל דלא קשה מידי דכיון דלא שמעינן ממזוזה כי אם סתומה לא יעשנה פתוחה ולא פתוחה לא יעשנה סתומה לכן תני גבי ס"ת לאשמועינן תרווייהו וק"ל. ואין להאריך יותר מפני טרדת בית המדרש וחבירי המקשיבים לקולי אף כי אין דעתי צלולה ולא באתי להשיב על דבריכם רק להראות פנים שתפילין שלנו כשרים וכבר יצאתי ידי חובתי שהראיתי פנים בכמה גוונים שהם כשרים. וסמכו ספרי דידן על ר"ת ז"ל דכתב גבי שירטוט תפילין וז"ל כל הפטור מן הדבר נקרא הדיוט אם עושהו עכ"ל, לכן כותבין הכי לכתחילה. ואני מחלה פניך היקרים באם למכ"ת יקשה על דברי שתודיעני ע"י הקצין הנכבד והנחמד איש מהימן האלוף כמהר"ר ברוך נר"ו כי הוא יגיע לידי ואשיב כיד ה' הטובה עלי ואם שגיתי אשובה ואודה על האמת ומשגיאות יצילני צור ישראל. ויראנו נפלאות בתורתו וישמחנו בבנין אריאל. כה עתירת אוהב ישראל בן לאדוני מורי אבי הגאון מוהר"ר שלום המכונה שכנו זקצ"ל ה"ה, המתאבל על גולת הכותרת, עטרת תפארת, ראשי אלפי ישראל שהושלך בעו"ה ארץ, בראש חדש כסליו שי"ט הכ"מ: