שאלות ותשובות רמ״א · חלק כ״ב סימן ד׳

תשובה פשוט דזה הדבר מיקרי אונס גמור כעובדא דפרדיסא דזה היה כמו כובש אשר היה להם ולא רצה להחזיר להם כאשר העידו העדים היודעים באונסם, ולא שייך למימר כאן עביד אינש דגזים מאחר שכבר יש לו בידו משלהם ולא רצה להחזיר, וכ"כ מהרי"ק שורש קי"ח בהדיא במעשה כזה דהוה אונס ולא אמרינן דהוי גיזום בעלמא אלא דומיא דנדון שכתב עליו מהרי"ק שורש קפ"ו דאמר אלך בערכאות דעדיין לא עביד להו כלום, אבל בכה"ג פשוט דמיקרי אונס, וכן משמע בהדיא במעשה דפרדיסא דאע"ג דלא אמר אלא אמינא לקוחה היא בידי דהוה אונס אע"ג דעדיין לא אמר כך אלא גיזום שיאמר כך היה אונס מאחר דכבר היה הפרדס בידו היה הגיזום כאילו כבר כבשו ולא שייך בזה למימר גזים ולא עביד, ולכן בנדון דידן אפילו ראבי"ה מודה וכ"ש לדעת ר"ח והרמב"ם, ועוד דבנדון דידן זהו כבר כבש בשלהם כפי משמעות עדות שלהם וכאשר ידוע לרבים שלא רצה להחזיר להם נכסיהם עד שהוצרכו לפוטרו. גם אין לומר דלא מיקרי אונס מאחר שהיה יכול לתובעו בדין כדאמרינן בגמרא פרק חזקת הבתים (דף מ') רבה ורב יוסף אמרי דלא כתבינן מודעא אלא למאן דלא ציית דינא דהא כבר דחו אביי ורבא דבריהם ואמרו אפילו עלי ועליך אע"ג דהם הוו צייתי דינא, וידוע שהלכה כאביי ורבא נגד רבה ורב יוסף, וכן פסק הרי"ף והרא"ש בענין מודעא. (ומ"מ צריך עיון בדברי המ"מ פ"י דמכירה דמשמע קצת דאם ידוע הדבר לעדים דיוכל לתבען בדין שוב לא מיקרי אונס, ואפשר דאף המ"מ לא קאמר אלא דאם העדים שמעו הדבר בגלוי שיכולים להעיד על הדבר להוציא ממנו, אבל בנדון דידן דהכמינו העדים דאלו העדים לא מהני לענין להוציא ממנו מה ששמעו שהודה כמו שיתבאר למטה אי"ה, אפשר דאף המ"מ מודה דמיקרי אונס ומסרינן מודעא עליהם וצ"ע):