שאלות ותשובות רמ״א · חלק י״ד סימן ד׳

גם מה שכתבו דייני קראקא ששנים עדים כשרים העידו על עדים הראשונים שפסולים הם, וכן העידו רבים שהם מוחזקים כו', והנה מהר"ש דחה אולי חשבו שהם פסולים ואינו כן ואולי האחרונים פסולים כו' לפום ריהטא היו נראים בעיני דברי הגאון כיון שלא הוזכרו שם עדים אחרונים והגאון מהר"ש לא היה מחשבם כפסולי עדות כיון דלא איתברר פסולם לא גרע מקלא דלא פסיק, מכל הלין טעמים כתבתי שדברי הגאון נראים בעיני אם יקיימו הב"ד דהיינו שיהא הב"ד הגון וראוי לסדר ואלו ודאי היו יודעים לדרוש ולחקור כל דבר על בוריו, אכן בראותי פסק של שלשת הרועים דהיינו דייני קראקא שידוע להם בודאי שעדים הראשונים הם אנשים רקים ופוחזים וחשודים וכן הב"ד אשר גם כמותם, וכן כמ"ר מרדכי בר גרשון כ"ץ הביא ב"ד נגבה בדיינים כשרים ולפני שמשים דק"ק ההוא ומשמע מתוך הב"ד דתקנה קדומה היא בק"ק פראג שלא לגבות שום ב"ד רק על פי תקנה דהיינו לפני ב"ד הגון ולפני שמשים דק"ק פראג, והנה הבעל הנ"ל היה כמחשיך מעשיו להסתיר עצה עם אנשים פוחזים ורקים כאשר העידו אנשים כשרים אשר העלו שמותם בב"ד ההוא גם קצת חתימות הב"ד נתקיימו והב"ד נגבה בסיון שי"ח לפ"ק, וכן ראיתי הרבה כתבים כולם יעידון יגידון שהם בוקי סריקי אנשים פוחזים ורקים וחשודים, וא"כ לא הנחת בת לא"א שתהא יושבת תחת בעלה ובפרט שעד אחד חוזר בו לאמר מעולם לא ידעתי שום דבר רע על מרת מרים הנ"ל ונתן אמתלא לדבריו פשיטא שאין באותו עדות ממש אפילו היו כשרים כיון שבאים לאוסרה צריכים דרישה וחקירה. והואיל ועדיין לא היתה דרישה וחקירה יכולין למימר מבודין היינו, וראיה ממרדכי (פ' אחד דיני ממונות) נשאל לר"י על אחד שהטעה להעיד עדות שקר והשביעו בטעות להעיד מה שיאמר ואמר להם להעיד שקידש אשה אחת ולבסוף חזר בו אחד מהעדים והשיב ר"י להצריך גט להסיר הלעז ולולא כן לא היתה זקוקה לכך, כי מן הדין יש לפוטרה בלא גט כי עדים שבאים לאוסרה צריכין דרישה וחקירה הואיל והיא מכחשת וכל זמן שלא נתקרה עדותן בב"ד יכולין למימר מבודין היינו דמאי שנא מעדים שהעידו שהוא בן גרושה וחלוצה דתניא בתוספתא (פרק ב' דכתובות) יכולין לומר מבודין היינו לבטל עדותן כל זמן שלא נחקרה עדותן בב"ד, ועוד כי אפילו בעדות הודאות והלואות צריכין דרישה וחקירה עכ"ל. הרי לפניך דבעדות אשה לאוסרה על בעלה צריך דרישה וחקירה וכל זמן שלא נדרש יכולים לומר מבודין היינו אם כן אין באותו עדות ממש. כ"ש כשהעדים רבים נקובים בשמותם העידו בעדות האחרונים שהראשונים אנשים רקים ופוחזים הם צדקו דברי הדיינים לפסול העדות ולהעמיד מרת מרים מנוחה בחזקת כשרות כשאר בנות ישראל הכשרות. ואשר נתחבטו שלשת הרועים בשאר העדיות אי הוו עדי כיעור ועד האחרון העיד שראה את מרים הנ"ל שעמדה אצל הפתח הפתוח לרחוב העיר באישון לילה והסכימה דעת הדיינים שהוא עד כיעור כמו שכתב המיימוניות (פכ"ד מהלכות אישות) שחשב מה ששניהם יוצאין ממקום אחד אפל לכיעור ביותר שנראים הדברים שהיתה שם עבירה. ול"נ שאינו דומה לכיעור המוזכר בדברי הרמב"ם, כי כששניהם יוצאין ממקום אופל שאין רגל אדם מצוי שם ניכרים הדברים שהיתה שם עבירה כי לולא זה למה נכנסו למקום אפל אבל במקום שרגל אדם מצוי שם אפילו באישון לילה ואפילה אין לומר ודאי היתה שם עבירה כי מירתתי אולי יעבור שום אדם לפניהם כגון העומדים בחצות לילה ללמוד או לחשוב חשבונות או המאחרים על היין או אחד מבני בית יעור משנתו ויצא לחוץ ודאי מירתתי ולא עבדי עבירה. דאל"כ אמאי אנו מתירין להתייחד אשה אחת עם שני אנשים או שלשה או להיפך בחדר אחד בלילה אולי יפול תרדמה על הרוב וישארו איש ואשה נעורים ויעשו איסורא, אלא אמרינן כיון דאיכא בהדייהו אינשי אחריני מירתתי אולי יעורו משנתם בפתע פתאום ויגלה סודם, ה"נ בנדון זה מירתתי ולא הוה מעשה כיעור כ"כ כמו שהזכיר הרמב"ם, א"כ נשארה האשה בחזקת כשרות כשאר בנות ישראל הכשרות ולא איתרע חזקתה במידי. והנה על רבנן אשר קדמוני סמכתי בהרבה עניינים אשר לא השבתי על כל קוץ וקוץ: