שאלות ותשובות רמ״א · חלק י״ד סימן ג׳

והנה ע"ד העדות שהוגבה שלא בפניה וטען הבעל כי זאת היתה לו בסבת אלמותו של אבי אשתו, והנה דייני קראקא יצ"ו הושוו דעתם לפוסלה והחליטו המשפט לילך אחר רוב פוסקים ובתראי אפילו בדיעבד כמבואר בפסק של מכ"ת, הסכימה דעתי שאין לפסול העדות בשביל זה וכי ראב"ן שהכשיר בדיעבד כדאיתא במרדכי (פ' הגוזל וראבי"ה פ"ב דכתובות) דמכשיר וכי קטלי קני באגמא נינהו, ומהרא"י דהוה בתרא טובא הביא ראייה מהם בפסקיו (סימן קע"ה) ואי לא דהלכתא כוותייהו לא הוה מייתי ראייה מנהון וק"ל. ואף לפי דעת הרא"ש בתשובותיו (כלל מ"א סי' ו' וטור ח"מ סימן כ"ח) אין לפסול העדות בדיעבד כי כן כתבו ודייקו בלשונם אין דנין ע"פ אותו עדות אבל לא אמרו עדותן בטלה רק כוונתם שהוא דומה קצת לדין מרומה ואין נזקקין ע"פ אותו עדות להוציא אשה מבעלה, אכן גם אין להתירה לבעלה כדאשכחן בהרבה מקומות וכל שכן היכא דאיכא טעם כגון הכא דאם היה אמת בטענת זעליקמן שאבי אשתו היה אלם פשיטא שיכולין לגבות עדות שלא בפניה, ואשר הביאו דייני קראקא שאלמות האב אינו מזיק לבן והביאו ראייה מחזקת הבתים (דף מ"ז ע"א) דבן גזלן יש לו חזקה אתמהה אינני רואה שום ראייה כי שם מדבר כשמת אבי הגזלן והוא בא בטענת עצמו אז יש לו חזקה אבל אי הוה אבי הגזלן חי והיה לחוש באם יוציאה מתחת יד בנו שהגזלן ימטי אותו ואת חמורו לשחוור פשיטא שאין לבן הגזלן חזקה. והמדקדק בסוגיא בגמרא וברש"י ימצא בנקל שדוקא לאחר מיתת הגזלן מיירי. גם הדחייה אשר דחו בעצמם הראייה ואחר כך תירצו א"כ אין לדבר סוף, כי הדחייה נ"ל והתירוץ אינו מספיק, כי שאני בת המזנה את אביה היא מחללת וסוקלין אותה על פתח בית אביה כלומר ראה גידולים כו' ואפילו במוכס כל משפחתו חופין עליו כל שכן הכא. וה"נ בדורות הללו בפרט בק"ק פראג אשר תמיד חמס וריב ברחובותיה אפשר שיש לקבל בענין קטטות אפילו לכתחילה שלא בפניו כדי שלא יבואו לידי קטטות, וכן מצאתי בפרק הגוזל סביב המרדכי בדפוס של סביוניטא וז"ל, תקנת הגאונים כשמקבלין עדות מן הקטטות שאין לעדים להעיד בפני הבעלי דינים כדי שלא יעשו זה את זה קטטות כשישמעו עדותן וגם הדיינים לא יגלו עדותן שקיבלו לבעלי דינין שלא ילך בעל הריב אליו להתקוטט אבל על עסקי ממון מקבלין בפני בעל דין עכ"ל. גם על דבר שהבעל חזר אחר עדי שקר כו' א"כ גם אלו עדי שקר הם, אומר אני ממה נפשך אם העדים האחרונים חשודים הם אפילו לא היה הבעל מחזר אחר עדי שקרים פסולים הם, ואם לא בודאי י"ל אם הוא הוחזק כל ישראל מי הוחזקו למה לנו להרכיב העניינים. והנה מה שפסלו את העדות אפילו שלא בפניהם צדקו דברי הרבנים דק"ק קראקא. וכן בעיקר הפסול שפסלו עד אחד שמצאו אצלו גניבה על דבר זה צדקו דברי הר"ש. גם בענין פסול עד השני שפסלוהו במסירה ובהזכרת השם, הנה גם בזה יש צד להכשירו שקילקול קצת ראשי העיר הם תקנתם כיון שקצת מסורים מפורסמים נמנים להיות ראשי העיר בעת ההיא ולשפוט העם וכתיב התקוששו וקושו קשוט עצמך וכו', א"כ העד ראה ויתר למסור באומר בדעתו שאין נקרא מסירה רק המוסר גוף חבירו ולא ממונו כי מורגלים בזה, וראייה מפרק קמא דב"מ (דף ה':) לא תחמוד לאינשי בלא דמי משמע להו לכן כשר לשבועה, ופירש רבינו משה וה"ר אליעזר ממי"ץ ואינו חשוד על לא תחמוד לפי דעתו אע"פ שאין האמת כך, ובנדון זה יש להכשירו גם בעבור הוצאת ש"ש וכן אמרו פ"ק דנדרים (דף ז':) אמר ר' יוחנן השומע הזכרה מפי חבירו לשוא שנשבע לפניו לשקר כו' חייב לנדותו (ופסק הסמ"ג סוף סימן רמ"א בלאוין) ומתיר לו מיד כדי שלא יהא מכשול לאחרים, וא"ת יודיעם נמצא כל העולם בנידוי שהרי למדו לשונם העוה ושבועת שקר, ואע"פ שיש לחלק דהיינו לענין נדוי אבל לענין עדות פסול הוא וכן הדין נותן אכן לא בכל השבועות פסלינן, ועתה עת לקצר רק הבאתי שכיון שרוב העולם אינם נזהרים מזה ועשרה קבין שבועות ירדו לעולם תשעה נטלו אנשי העיר בעת ההיא לבי מחסם לפסול בשביל זה. ואשר דברתי על בני אנשי העיר אין דעתי רק על סיעת הרבה אנשים לא על הכלל ח"ו כי בודאי יש גם ביניהם כת חסידים שרידים אשר ה' קורא הנאנחים והנאנקים על כל התועבות ואין לאל ידם. והנה בפסקי הגאון נ"י מוהר"ר מאיר מפדוואה י"ץ (סימן ע"ו בתשובותיו) נמצא דומה לזה בענין מי שקנה יין נסך להסתחר שאין ראוי לענשו מאחר שראה ויתר, ואף כי התם בדרבנן והכא בדאורייתא הלא הבאתי ראייה דגם בדאורייתא שייך לומר בענין זה: