שאלות ותשובות רמ״א · חלק קכ״ד סימן ג׳

תשובה גרסינן פרק המוכר את הספינה בענין המדות ת"ר אין עושין המחק צדו אחד עבה וכו' א"ר יוחנן בן זכאי אוי לי אם אומרו אוי לי אם לא אומרו אם אומרו שמא ילמדו הרמאים, אם לא אומרו שמא יאמרו הרמאין אין התלמידי חכמים בקיאים במעשה ידינו איבעיא להו אמרו או לא אמרו א"ר שמואל אמרה ומהאי קרא אמרה (כי ישרים דרכי ה') וצדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם עכ"ל הגמרא, וכן אני אומר בדבר כי ירא אנכי לאומרו שלא ילמדו עוברי עבירה מקום לסמוך עליו ויקילו עוד יותר וירא אנכי שלא לאמרו שלא יאמרו עוברי עבירה בכל מקום הלא בני המדינות אחרות שותין אותו (ומלאך המות) מה לי התם ומה לי הכא לענוש העוברים ואם לא היה מותר למה בני מדינות אחרות שותין אותו, הגם כי ראיתי כי טוב למצוא קצת טעם על מקומות שנהגו להקל בו ושלא יהיו כולם חשודים בעיני הבריות שא"כ היו בני המדינות אלו ששותים היינו צריכים ליזהר בהם כמו בדין החשודים שלא דנו ולא מעידו, (ואפי' למאן דפוסק שנאמן בשל אחרים מ"מ על שלו אינו נאמן לכ"ע ואין סומכין על מוכרי היינות שאומרים טהור הוא), אך אמנם בנתינתי קצת טעם להם אז אינן נקראים חשודים רק שסבורים שמותרים הם ומותר לסמוך עליהם כי אינם חשודים להכשיל אחרים הנוהגין איסור, וכמו שאמרו לענין צרת הבת שנחלקו בו בית שמאי וב"ה שלא היו נמנעים לישא זה מזה רק שהיו מודיעים אותם כדאיתא פ"ק דיבמות, וכתב בהגהות מרדכי בשם א"ז קטן דה"ה בכל שאר איסור והיתר, ולהכי גם בנדון זה אם יש למצוא קצת טעם היתר למדינות מעהרין וכמותה, אע"פ שאינו כדת וכההלכה מ"מ מאחר שהם סוברים שמותר הוא ואינן חשודים יש לסמוך עלייהו ונאמנים עליו לאחרים הנוהגים בו איסור, ואע"פ שאין כל אדם יודע טעם ההיתר מ"מ אם אינן נביאים בני בניהם של נביאים (או נביאי שקר) הם וראו מה שעשו אבותיהם, וכמו שאמרו כותים שבח"ל לאו עובדי ע"ז הם אלא מנהג אבותיהם בידיהם, ונוכל לומר שעל כיוצא בזה אמרו בירושלמי פרק אחד דיני ממונות אין מדקדקין ביין נסך וכמ"ש הסמ"ג על כיוצא בזה. וזה החלי לעשות בעזר אל שדי יצילני משגיאה: