אמרינן פ' הגוזל (דקי"ב) אמר רבא הלכתא מקיימין השטר שלא בפני בעל דין ואפילו עומד וצווח ופירשו התוס' והרא"ש טעמא דעדים החתומים על השטר נעשה כמו שנחקרה עדותן ומדרבנן הוא דצריכים קיום הלכך מקיימים שלא בפני ב"ד, ואע"פ שרש"י פירש שם מקיימין שלא בפני בעל דין כגון שהיו עדים החתומים בו מבקשים לילך למ"ה וכו', מ"מ נראה דה"ה בנדון זה שהעד המעיד על הקיום הוא בכאן, ואי אפשר לו לילך למקום שהאשה שם ולהעיד בפניה שמקיימים השטר שלא בפניה. ולכן קמתי לבקשת האיש הלזה לקיים שובר שבידו על מקצת כתובת אשת אביו ולומר כי מקויים הוא לדעתי וכאשר כתב המרדכי בשם העיטור שצריך להודיע אופן הקיום באתי ג"כ להודיע סברתי בזה. הנה בא לפני האיש כמר שמואל בר ישעיה אשר בידו השובר והראה לי חתימת האלוף מהור"ר אייזק מפראג הניכרת לי איך ששני עדים דהיינו יעקב בן הקדוש ר' חיים ור' מאיר בר אברהם קיימו חתימת העד החתום על השובר דהיינו חתימת כמר שמעיה בר מאיר ז"ל גם שמעיה זה הנזכר העיד על חתימת עצמו שהיא אמיתית, ועוד העיד שזוכר מעשה של זה השובר ושחתם על השובר לאחר שחתם העד הראשון, כל הנ"ל העיד מהר"ר אייזק הנ"ל בחתימתו, גם כאן בא כמר מרדכי בר יהודה והעיד על ענין השובר ואמר ז"ל, שהוא זוכר כשהיה חזן ק"ק קלוסטריל כשנשא כמר שמעיה בר מאיר הבתולה היצלה בת ר' נתן הותנה בשעת התנאים שזו האשה תעשה שובר על מקצת כתובתה כמשמעות השובר שביד שמואל הנ"ל, ואח"כ בשעת הנישואין כתבתי אני החזן את השובר גם הייתי אז שקבלה מרת היצלה ק"ס על השובר בפני עדים החתומים על השובר דהיינו כמר אברהם בר יצחק שלי"ט וכמר שמעיה בר מאיר ז"ל, גם הייתי באותו מעמד שחתמו העדים הנ"ל על השובר. וראיתי אותו בעיני שחתמו העדים הכל על השובר, עכ"ל העד מרדכי בר יהודה הנ"ל. ועפ"ז אני רואה שמקויים השטר מכח ג' פנים. האחד שהעד כמר מרדכי בר יהודה מצטרף עם כמר שמעיה מכח סופר ועד. השני מצד שזוכר הק"ס שקבלה לעשות השובר. והשלישי מאחר שכמר שמעיה מעיד שעד אחד חתם לפניו הרי כמעיד על חתימת העד שלפניו גם כמר מרדכי הנ"ל מעיד על זה והרי הם ב' עדים המעידים על חתימתו, והנני אבאר כל אלו הפנים שהקיום מועיל בכה"ג.
שאלות ותשובות רמ״א · חלק ק״י סימן א׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Sheelot uTeshuvut Remah, Warsaw, 1883
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שאלות ותשובות רמ״א, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.
