שאלות ותשובות רמ״א · חלק ק״ג סימן ג׳

אך לעיקר הדבר אני צריך וזה כי אני סובר שהנודר שנדר על בנו אינו כלום וכמו שכתב הרמב"ם פ"ב דנזירות וז"ל האיש מדיר את בנו בנזיר אע"פ שלא בא לכלל עונת נדרים ואין האשה מדרת בנה בנזיר ודבר זה הלכה מפי הקבלה הוא ואינו נוהג בשאר נדרים כיצד האב שהדיר בנו בנזיר וכו' עד ואם בנו מוחה אינו כלום. הרי לך שאין האב מדיר את בנו כלל כי אם בנזירות ואף בזה יכול הבן למחות וכ"ש בכה"ג דאין הבן צריך לקיימו כלל, ולכן אין לך לדקדק רק ביציאתו לסעודת שמחה אם יש בזה מכשול או לא. ועל דבר היתר נדר בעת צרה יפה כתבת שיש לו היתר לצורך מצוה, וכן אני רגיל להורות מכח התשובה אשר מצאתי בבנימן זאב סי' רס"ו ועל נדר בעת צרה אין לו היתר אא"כ יראה לחכמי הדור שהנודר לא יוכל לקיימו או שהוא אנוס או שבהתרתו יהיה דבר מצוה אז יכולין להתיר לו וכו', וכתב עוד שם דטעם הנודר בעת צרה אין לו היתר משום דהוי כאילו נדר על דעת המקום כמו שנודר לחבירו משום טובה שעושה לו שאין מתירין לו רק לצורך מצוה כמו שהתירו הסנהדרין לצדקיהו כשהשביעו נבוכדנצר שאע"פ שעשו שלא כהוגן במה שהתירו שלא בפניו מ"מ יש לו היתר בפניו ולגבי הקב"ה הכל מקרי לפניו ודעתו מסכמת להתיר לצורך גדול או לצורך מצוה עכ"ל בנימן זאב. ודבריו נכונים בזה ודברי טעם הם. ומעתה סר כל אריכות פלפולך בטעם נדר בעת צרה שאין לו היתר ונלאית למצוא המקום, כי הטעם הוא דהוי כאילו נדר על דעת המקום ב"ה. ומ"מ לצורך מצוה או שלא יבוא לידי מכשול דעתי מסכמת להתיר. ומעכשיו מעלתו חכם כמלאך אלהים תדע מה לעשות. גם מה שחלקת תחילה בין נדרי איסור לנדרי ממון אף בעת צרה הלא תשובתך בצדך שכתבת מן האו"ח סימן תקע"ח היה לו חולה או תועה במדבר יש לו להתענות כו' אע"פ שאמרו שכל היושב בתענית נקרא חוטא אלא עת צרה שאני, גם כי אין לחלק דהתם קאמר דוקא דיושב בתענית בלא נדר אבל בנדר אסור דהא למדו מיעקב הנודרין בעת צרה ואין לחלק בזו בין נדרי ממון לנדרי איסור דהא גם נדרי צדקה אסורים בהרי עלי כמבואר ריש פ"ק דחולין (ופ"ק דנזיר) זאת חקרתי בדבריך בקצרה. ותן לחכם כמותך ויחכם עוד כי לא היה לי עוד פנאי להאריך לעת עתה. נאום שארך ואוהבך,