שו״ת מהר״ם פדוואה · חלק ע״ח סימן ב׳

לעשות נחת רוח לתלמידי אשר לפני אשר בקשו ממני ליישב לשון הירושלמי באופן שיהיה הלשון תירוץ ואם רחוק הוא. אמרתי להם בדרך זה בהיות כי הרא"ש קשה לו בספרו על תלמוד שלנו ואמר שאם בימיה' המפטיר חזר וקרא בתורה מה שקראו כבר ואם כן היה לתלמוד לתרץ קושיא זו מה שהמפטיר בנביא אינו צריך רק כ"א היינו משום שהמפטיר לא קרא בתורה רק מה שקראו הראשונים. אכן נראה לי ליישב לשון הירושלמי על דרך זה ואומר כי סובר שבמקום שיש תורגמן אינו נכון שהמפטיר חוזר וכופל לקרות מה שכבר קרא ראשון שלפניו וכבר תרגם אותו המתרגם דנראה חוכא ואטלולא לקרות מה שכבר פירשו דדינא של המתרגם כדתנן לא יקרא למתורגמן יותר מפסוק אחד כו' אם כן בהכרח כבר תרגמו מה שקראו לפניו ולזה ראוי שישיירו בפרשה מה שיקרא המפטיר אמנם היכא דאין שם מתורגמן ראוי שהשבעה ישלימו הפרשה כנ"ל מאחר דאין המפטיר מן המנין והמפטיר חוזר וקורא מה שקרא זה שלפניו זה הוא מה שמתרץ הוא אמר' ואמר טעמא ר"ל הוא מותיב והוא מפרק דדוקא במקום שאין תורגמן צריך כ"א אבל במקום שיש תורגמן סגי בג' וא"כ בהכרח הברייתא מיירי במקום שאין תורגמן ולזה לא יצטרך רק כ"א כי א"ז המפטי' לא קרא דבר חדש כנ"ל זהו מה שתרצתי לתלמידי ומעלתך עוקר הרים אם נראה לך ליישבו בענין יותר קרוב השמיעני את קולך כי קולך ערב: