ואשר צירף מעלתך אהובי כמהרר"י בשולי איגר' אשר נדרש לישב הפסוק ובהעטיף הצאן לא ישים לפי פשט של מהר"ר איסרליין שעש' יעקב במקלות ב' סימני' לבד ותנאו היה עם לבן שסי' אחד אפילו יהיה שלו בשכרו ולבן רצה לרמותו ולהחליף משכורתו לאמר שדוקא שלשה הסימנים יהיה שכרו ועתה אם יולידו הצאן ג' סימנים דהיינו ב' מכח המקלות ואחד מאליו מן הדין היה של יעקב פשטי הרב אינם בידי אך מתוך דברי מעלתך הבנתי ככה ומעתה יקשה למעלתך מדוע לא שם המקלות בעטופי' מאחר כי בדין היה שלו נלע"ד שיפר' הרב הפסוק שהמקושרים היינו שתאוותם היתה מרובה נזקקו בהתאספם יחד לשתות ושם לפניהם המקלות והעטופים רצה לומר שלא נזקקו אז שלא היו להם תאוה לא שם המקלו' לפניהם ואם אולי אחר כך בהתעורר תאותם נזקקו שלא בשעת שתייתם ויעקב לא היה עוקב אחר הנואף לראות ולהשגיח תמיד בנזקקין או אולי לא הועילה תחבולה זו כי אם בשעת שתייתם שדמות המקלות הקליפות נראה להם במים בכן ממילא על כרחו היו העטופים ללבן שלא כרצונו והעד לפי' זה אמרו והיה בכל יחם הצאן המקושרות ושם יעקב וגומר ובהעטיף הצאן לא ישים וגומר ולא אמר בכל יחם הצאן העטופים כבראשונה במקושרות אלא שרצה לומר שלא יתיחמו כלומר לא נזקקו על דרך בחטא יחמתני אמי ודי באלה. נאם מבי"ק:
שו״ת מהר״ם פדוואה · חלק ס״א סימן ב׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Krakow, 1882
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שו״ת מהר״ם פדוואה, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.