שו״ת מהר״ם פדוואה · חלק מ׳ סימן ב׳

עוד ראיתי לצרף אל דברי של מעלה הא דמצאתי בכתבי מהרר"א שחבר גם כן תרומת הדשן שכתב בכתביו סימן קכ"ח וז"ל ואי משום דיש פקוח פרנסה בדב' מחמת הפרס שתפול לכיס המנהיגי' מגיטין וחליצה והשבעת נשים ושכר ברכת ארוסין ונשואין וכה"ג כמה טצדקי על קבול פרס זה אנו בושי' ובטורח למצא היתר לרובן והאיך נחזיק אותו כולי האי להחשיבו פרנסה ומחיה לבלתי ישיג אחר בהם עכ"ל. וככה נאמר גם בנדון דידן איך נחזיק בו כולי האי לסמוך על ההית' אשר נמצא בדוח' גדול לתבוע אף מה שעשה לשעב' ולא הוקצב לו שכר עליו ואולי יאמר לתבוע רק כדי בטולו אף כי אין נראה ככה מלשון מעלתך שכתבת שישומו עבודתו מכל מקום זר הוא שיוכל לתבוע שכר בטילו אשר נתבטל מעצמו כי מי דחקו לבטל דמתחלה היה לו להתנות כי הא דרב הונא כי הוה אתא דינא לקמיה אמר להו הבו לי גברא דדלו בחריקאי ואדון לכו דינ'. וגם אין בטול דמוכ' אל הרב הנ"ל כי לא היתה לו מלאכה ידועה כבר במקום ההוא ודי באלה כי בלי ספק תביעתו אינה משום בטול מלאכה כאשר נראה מתוך לשון תביעתו: