הנה אחר קבלת העדות הנזכר מעבר לדף על אודות האשה העגונ' שהיתה אשת כמר חיים ז"ל אשר עליו הועד כנ"ל עייננו בדיני אני וחבירי האלופים החתומים למטה ונשארנו בהסכמה וגמרנו דאתתא שריא למינסבא לדברי הכל כי אף לדברי רבינו שמחה ורבינו נתן הזכרים בספר אור זרוע האומרים דאין גוי מסיח לפי תומו נאמן אלא בשאומר נהרג או מת משום דלא צריך טביעת עין אבל מצאתי פלוני הרוג עם סימנים דאיכא למיחש דלמא אחר הוא וצריך טביעת עין לא סמכינן עליה הלא בספר תרומת הדשן בסימן רל"ט מפורש דר"ל סימנים שאינם מובהקים ורוצה לומר דעל ידי אותם סימנים הכירו בטביעת עין כו' ואף כי אחר כך באותה תשובה רצה ליישב אפילו אי מיירי בסימנים מובהקים מ"מ נראה כי תירוץ ראשון שהעמיד דברי רבינו שמחה ורבי נתן בסימנים שאינם מובהקים תפס עיקר שהרי קאמר על זה וז"ל והכי משמע הלשון דר"ל טביעת עין עם הסימנים אם כן בנדון דידן דהגיד סימן מובהק שבעינו של כמר חיים ז"ל הנ"ל יש לסמוך על זה ולהתיר אשתו להנשא וכן התיר הגאון מהרי"מ סג"ל שהיה נקרא מהר"ר יעקב מולן בתשובה אחת אשה אחת היתה נקראת וריידא אשת רבי מאיר הנטבע בגירלישה' וכתב בזה הלשון ממש וז"ל אע"ג דלר' שמחה ורבי נתן לא סמכינן אטביעת עינא דגוי מסיח לפי תומו ומוכח באור זרוע אפילו ראהו ביבשה מ"מ בעזרת דרבי יחיאל ורבי יצחק כהן אמר הגוי סימן מובהק שנתקלקלו ציפורני אצבעותיו וכן הוי מקולקלי' בחייו כמו שהעיד רבי יעקב ובנו כו' אף אנחנו צעירי הצאן בעקבות' של הרועים ראשונים הנ"ל נלך להתיר אשה זו ובכן נאמר בטח שמותרת היא להנשא מאחר שהגיד סימן מובהק שהיה בעינו של כמר חיים ז"ל וסימן כזה אינו עשוי להשתנות אחר המיתה לא במים ולא ביבשה וגם אמר הגוי וקברתיו והנרא' לנו כתבנו היום יום ג' מ"ב לספירה ש"ג לפ"ק פה וניזייא נאם מאיר בכמ"ר יצחק ז"ל קצנאילנבוגין. ונאם זער שם מנחם בן מהר"ר יצחק הכהן ז"ל. ונאם אהרן ברבי שמואל ז"ל נורלינגון:
שו״ת מהר״ם פדוואה · חלק י״ט סימן ה׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Krakow, 1882
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שו״ת מהר״ם פדוואה, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.
