שנית הרמב"ן ורשב"א שדו ביה נרגא ואמרו שלא נאמרו דבריהם הללו בפסולי שתיקה אלא במי שנסתפק בפסול כגון משפחה שנטמע בה פסול או ספק פסול אבל משפחה שבחזקת כשרות כל דשתיק מיוחס טפי ע"כ דבריהם. והספר מגיד משנה הביאם בפרק י"ט דאיסורי ביאה והם דברי האחרים אומרים אשר הביא הר"ן בסוף פרק קמא דכתובות והם גם כן דברי ר"י לדעתי אשר הביא הטור א"ע בסימן ב' אכן בלי ספק הרמב"ם לית ליה חילוק זה דהא בפרק הנ"ל הזכיר פסול דקורין לו ממזר או חלל ושותק סתם ותיכף בסמוך לו אמר וז"ל משפחה שנתערב בה ספק חלל כל אלמנה מאותה משפחה אסורה לכהן לכתחלה כו' הרי לך שבדבריו המוקפים יחד הזכיר בסופר משפחה הנתערבה וקודם לה הזכיר פסולי השותקים סתם א"כ סובר שמדבר התלמוד בכל אדם:
שו״ת מהר״ם פדוואה · חלק י״ד סימן ד׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Krakow, 1882
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שו״ת מהר״ם פדוואה, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.