שאלה:ז"ל הר"ן פ' אלו טריפות בסוגי' דחכם שאסר: רבה ב"ב חנה אגמריה סמיך, ואפ"ה צריכין לטעמא דאמרינן דרב נמי לא אסרה דאי לאו הכי אע"ג דגמרה רבה ב"ב חנה כל היכא דאלו הוה שמיע לי' לרב בשעת הוראתו לא הוי הדר בי' לאו טועה בשקול הדעת מיקרי וקם דינא והכי מוכח בסנהדרין עכ"ל הר"ן וקשה טובא דלעיל מיניה כתב הר"ן וז"ל: חכם שטימא וכו' הני מילי במלתא דתליא בשקול הדעת ומשום הכי אינו רשאי להתיר משום דקיי"ל דטועה בשקול הדעת קם דינא וכו' אבל אם טעה בדבר משנה וכו' רשאי חברו להתיר עכ"ל, וא"כ דברי הר"ן סותרין זה את זה, דלקמי' כתב: דלאו טועה בשקול הדעת מיקרי וקם דינא, משמע דבטועה בשקול הדעת לא קם דינא, ועוד קשה דכתב והכי מוכח בסנהדרין, ובודאי כוונתו על הסוגי' דף ל"ג ע"א, ושם אינו מוכח כלל.
מלמד להועיל חלק ג · חלק פ״ח סימן א׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Frankfurt am Main, 1926-1932
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך מלמד להועיל חלק ג, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.