מלמד להועיל חלק ג · חלק נ״ח סימן ז׳

שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.

אלא דלכאורה היה מקום לפקפק בזה עפ"י מ"ש הנמ"י פ' כיצד הרגל גבי אשו משום חציו וז"ל ואי קשיא לך א"כ היכי שרינן עם חשיכה עם חשיכה להדליק את הנרות והדלקתה הולכת ונגמרה בשבת וכן מאחיזין את האור במדורה והולכת ונגמרה הדלקתה בשבת ולפי זה הרי הוא כאילו הבעירה הוא בעצמו בשבת וכל שכן הוא דאילו הכא לא נתכוין להבעיר גדיש של חברו כלל והכא עיקר כונתו היא שתדלק ותלך בשבת ועם כל זה תנן משלשלין את הפסחים וכו' לא קשיא לן שהרי חיובו משום חציו כזורק החץ שבשעה שיצא החץ מתחת ידו באותה שעה נעשה הכל ולא חשבינן ליה מעשה דמכאן ולהבא דאי חשבינן ליה הוי לו למפטריה דאנוס הוא שאין בידו להחזירה והכי נמי אילו מת קודם שהספיק להדליק הגדיש ודאי משתלם ניזק מאחריות נכסים דידיה דהא קרי כאן כי תצא אש שלם ישלם ואמאי מחייב הרי מת ומת לאו בר חיובא הוא אלא לאו ש"מ דלאו כמאן דאדליק השתא בידים חשבינן ליה אלא כמאן דאדליק מעיקרא משעת פשיעה חשבינן ליה וכן הדין לענין שבת דכי אתחיל מע"ש אתחיל וכמאן דאגמריה בידים בההוא עידנא דלית ביה אסור חשיב עכ"ל. והנה בנ"ד לענין הבערה ג"כ י"ל דהוי כאילו התחיל מע"ש ההבערה דהא הבעיר ניצוץ קטן בע"ש ואף שבשבת האש מתגדל ע"י הוספת עצים שנעשית מאליה הרי גם במאחיזין את המדורה ג"כ האש מתגדל בשבת ובפחמים ובזפת די אם הבעיר בע"ש כל שהוא ומה לי אם האש מתפשט והולך ומבעיר את הפחמים או אם הפחמים מתפשטין והולכין אצל האש ובנ"ר הגאז הוא במקום הפחמים (איברא שיש לפקפק ע"ז, אך אין להאריך דלמסקנא דידן א"ש הכל).
נחלת הכלל · Frankfurt am Main, 1926-1932

על התשובה הזאת

זהו מקור הלכתי מתוך מלמד להועיל חלק ג, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.