מלמד להועיל חלק ג · חלק נ״ח סימן ה׳

וראיתי למו"ר מהר"ם שיק בתשובה הנ"ל שהתיר להדליק נר ע"י וועקקער וכתב אח"כ וז"ל: איברא דעדיין יש לעיין אם כשאין ליהנות מהאור הזה בשבת ויו"ט לפי מ"ש הראב"ד רפ"ד מה' י"ט בהוציא אש אסור בהנאה ועיי"ש בלח"מ ובמרה"ש ר"ס תק"ב. מיהו כבר הכריח המג"א בסי' תק"א סקי"ב דאפילו אם מוקצה או נולד אסור בהנאה מ"מ הנאה דממילא שרי, וא"כ ה"נ הוי הנאה דממילא ושרי אפילו למאן דאוסר נולד בשבת עכ"ל. והנה בנ"ד דכבר יש שם ניצוץ קטן מע"ש אין האש אסור בהנאה דהא לא הוליד האש רק הוסיף עצים להגדיל המדורה אך יש לעיין אם המחומם באותה מדורה מותר כיון דמעיקרא לא היה כאן אש שראוי לחמם. אך כבר כתבנו דבדבר המחומם לא שייך נולד כיון דראוי לאכול קר. ונ"ד לא גרע מאילו הסיק נכרי תנור בחורף ונתן את התבשיל קודם הסקה על התנור (ומכש"כ אם התבשיל היה נתון שם מע"ש) דכבר נהגו בכל תפוצות ישראל להתיר התבשיל מפני שהנכרי הסיק התנור בהיתר שהכל חולים הם אצל הצינה. ובנ"ד ג"כ הוסק התנור בהיתר דהרי הוסק ממילא והתבשיל כבר נתון שם מע"ש. וכי תימא דנגזור שמא יתן שם הקדרה בשבת כמו דגזרינן במים תחת הניצוצות ע"ש אטו שבת, זה אינו דודאי אין לחוש שיתן הקדרה בשבת אחר הסקה דא"כ גם בהסיק נכרי בית החורף לגזור כן אלא ודאי דזה דבר המינכר, וליכא למיגזר אלא שיתנו הישראל בשבת קודם הסקה. אמנם גם בזה אין חשש חדא דאפילו יתנו בשבת קודם הסקה ודאי אין כאן איסור דאורייתא דהוי כזה נותן את הקדרה וזה נותן את האור לאחר מיכן דפטור אבל אסור ובשו"ת בית אפרים א"ח סי' כ"א העלה דמדינא מותר לישראל להעמיד במקום שנכרי מסיק אח"כ בהיתר. ועוד דהא הרשב"א ועוד פוסקים ס"ל אין בישול אחר בישול אפילו בדבר לח וא"כ מותר להניחו אפילו לאחר שהוסק ומכ"ש קודם שהוסק וכיון דלי"א מותר לגמרי אפילו בשבת. אין לגזור ע"ש אטו שבת.