מלמד להועיל חלק ג · חלק נ״ח סימן ג׳

תשובה:תחילה צריכין אנו לברר דין גרם הדלקה ואי מותר לעשות מעשה בערב שבת שעל ידו יוגרם הדלקה בשבת. והנה על דבר דין זה כבר נתנו פסקם הרב הגאון מו"ה יוסף שאול נאטאנזאהן בשו"ת שואל ומשיב מ"ב ח"א סי' ה' ומו"ר מהר"ם שיק שו"ת הא"ח סי' קנ"ז וה"ג מו"ה יואל אונגאר בשו"ת ריב"א ושלשתן הסכימו להתיר. והשאלה דשם כך היא: באבן השעות שנעשה כעת עם וועקקער שמדליק ג"כ נר אם רשאין להעמידו ולהכינו בע"ש כדי שהוועקקער ידליק האור בשבת קדש. והנה מו"ר חקר מתחלה אם הכין וועקקער כזה בשבת שעי"ז תדלק הנר לאחר שעה אי הוי איסור דאורייתא או רק איסור דרבנן. וכתב דהאופה והמבשל כיון שנותן לאש חייב אע"ג דהאפייה אינה נגמרת אלא לאחר שעה אפ"ה חשיב מעשה דידיה כאילו מניח שם הפת וחוזר ומניח דכל שהמעשה הראשון נמשך הוי כעושה וחוזר ועושה אם עשה המעשה הראשון באיסור. מיהו זה דוקא אם מתחיל הפעולה מיד שמיד בשעת הנחת הפת היה שם אש אבל אם לא היה שם דבר העושה הפעולה האסורה אלא שסופו לבוא אע"ג דלענין נזקין חייב מקרא דכי תצא אש מ"מ לענין שחיטה ושאר דברים תליא בב' תירוצים שבתוס' סנהדרין דף ע"ז ע"א ד"ה סוף חמה דלתי' ראשון חייב במו בניזקין ולתי' ב' הוי רק כגרמא ולא חשוב כמעשה דידיה. והאריך שם מו"ר מהר"ם שיק להוכיח דרש"י ורי"ף ורא"ש ונימוקי"י ס"ל כלשון ראשון דחייב והרמב"ם והרמב"ן והמאירי והר"ן ס"ל כלשון ב' דלא ילפינן שבת מנזקין ולענין שבת לא מיקרי זה מעשה דידיה ובין העמיד הנר קודם שתיקן הכלי שעות או אחר"כ אינו מלאכה דאורייתא דהוי רק גרמא ובשבת מן התורה עשיה אסור וגרמא שרי. ואח"כ מצדד מו"ר לומר דבענין דידן לכ"ע לא הוי אלא גרמא. והה"ג בעל שואל ומשיב כתב דאפשר לומר דאם מתקן הכלי שעות בשבת שידליק הנר דחייב כיון דהכלי מתוקן כך אפשר דהוי כמדליק ממש את הנר, אך כתב שדבר זה לא נתברר בבירור גמור ומ"מ פסק בפשיטות דבע"ש מותר להכין הכלי שעות, וכ"כ בפשיטות מו"ר מהר"ם שיק, וכתב כמה טעמים דלא גזרינן ע"ש אטו שבת כמו במים תחת הנר סוף פ' כירה וחילק שם בין נ"ד ובין מים תחת הנר ועוד דאין לדמות גזירות חכמים להדדי ואין לך אלא מה שגזרו הם בפירוש ועוד דבכלי שעות הא אמרינן בסי' רנ"ב ובסי' רל"ח דאין לגזור משום השמעת קול משום דדרך הוא לתקן מע"ש וה"ה לענין זה ועוד דבלא"ה נוהגין לאסור להעמיד כלי שעות בשבת ועוד דלהמאירי דוקא בכלי הדרך ליתן מים אח"כ, וכאן אדרבה הדרך לעשות כן מע"ש. וראיתי בשו"ת ריב"א להרב הגאון יואל אונגאר זצ"ל סימן ק"כ אחרי שהביא שיטת אבן העוזר בסי' שכ"ח שהשיג על המג"א שבסי' רנ"ב והעלה דנותן חטים ברחיא דמיא חייב חטאת כתב וז"ל: ולכן להעריך בשבת את הוועקקער להלהיב מאליה שלהבת להדליק נר וודאי דאסור מה"ת דהוי כרחיא דמיא, אבל להעריכו מע"ש לא גזרינן אטו שבת אף דאי עביד בשבת חייב חטאת אלא לב"ש (שבת דף י"ח וי"ט) אבל ב"ה לא גזרו ואין שום חשש רק למאן דפסק כרבה בנתינת חטים לרחיים גם לב"ה אסור משום השמעת קול, אבל כבר כתב האגור הובא בד"מ וברמ"א סי' רנ"ב דאף לשיטה זו מותר להעריך כלי המשקלות (אוהר אויפציהען) וה"ה נמי הכא. עכ"ל. והנה לענין הפלוגתא הנ"ל שבין המג"א לבעל אה"ע אף שרוב אחרונים מסכימים לבעל אה"ע מ"מ ראיתי שבמחצית השקל מישב קושי' האה"ע בטוב טעם, גם בס' קרבן נתנאל פ"ק דשבת הכריע כמ"א וכן הכריע בספרו נתיב חיים ובשו"ת בית אפרים חא"ח סי' כ' החזיק בסברא דבפריסת מצודה אפילו יודע ודאי שיצוד וכן לענין נתינת חיטים לרחים של מים אין כאן חיוב חטאת ואין לדמות למדביק פת בתנור ונאפה דממלאכת המשכן ילפינן והתם מלאכת המשכן כך היה דהעמיד הקדרה עם הסממנין אצל האש ונתבשלו הלכך כל בשול כה"ג מיקרי מלאכה אבל גבי מצודה או רחיים אפשר לומר דבמשכן לא נחשב למלאכה רק בלוכד בשעת פרישתו או בתופס בידו וכן ברחיים היתה הטחינה ברחיים של יד אבל כשנותן לתוך הרחיים והוא טוחן אח"כ מאליה אפשר דליכא טחינה. ונראה לעפנ"ד כי צדקו דברי שו"ת מהרי"ם פאדווע מבריסק סי' נ"ב שכ' לחלק דאם בשעה שנתן הישראל חטים לתוך הרחיים כבר טחן הרחיים ולא נתהוה בזה ענין חדש כי ממילא יטחון כשהישראל נותן החטין אבל אם בשעה שנתן הישראל חטים עדיין לא טחן כלל ואח"כ נתהוה הענין שהתחיל הרחיים לטחון פטור דנתהוה ענין חדש ודמיא למצודה ע"כ. ומעתה נחזור לנ"ד נראה לי דאם היה מעריך המראה שעות בשבת שידליק לאחר שעה הסברא נותנת דליכא חיוב חטאת דעתה אינו מדליק ומה שנעשה אח"כ הוא נעשה ממילא ואין להקשות דהא במדביק פת בתנור נמי אינו אופה אלא לאחר מכאן לא דמי דהתם דרך אפייה בכך ומלאכה זו אסרה תורה שכן היה במשכן אבל במבעיר אטו זה דרך הבערה לתקן מכונה שתדליק האש לאחר שעה, וא"כ לא גרע ממאי דאמרינן בסנהדרין דף ע"ז ע"ב דבאשקיל בידקא דמיא על חבריה דבכח שני גרמא בעלמא הוא ונ"ד עדיפא דהא המראה שעות כשמסבב הברזא אינו עושה יותר רק שמסלק ההפסק שבין הגאז לשלהבת ועי"ז הגאַז מתקרב מעצמו לשלהבת ומגדיל המדורה והוי קצת כמו זרק חץ על חבירו שמחזיק תריס בידו וקדם הוא וסילק את התריס (סנהדרין שם) איברא שיש לחלק כי הכא כבר העריך מקודם לכן את המראה שעות לסלק ההפסק בשעתו והוי כזרק חץ ובשעת זריקה כבר הכין מכונה לסלק את התריס כשיגיע החץ לשם. וכבר כתבנו לעיל בשם גדולי הדור שאף אם יהיה כן דבשבת הוא איסור דאורייתא מ"מ אין לגזור ע"ש אטו שבת. ונלע"ד עוד להוסיף טעם אחר דבנ"ד אין לגזור דהא בע"כ צריך להכין מעשיו מע"ש דהא צריך להדליק את הגאַז מע"ש (דזה אין לחוש שידליק את הגאַז בשבת) ואח"כ צריך לסבב את הברזא כדי להקטין את השלהבת כל כך עד שלא ישאר רק ניצוץ קטן, ואח"כ מעריך את המראה שעות כדי שבשעה מיוחדת יסבב הברזא לצד אחר ויגדיל המדורא, וכיון שבע"כ צריך להתחיל מלאכתו בע"ש אין לחוש שיעשה מקצתה בע"ש ויניח מקצתה, דהיינו הערכת המראה שעות ויגמרנה בשבת, וכמו שמצינו בפסחים ז' ע"א דפריך הש"ס וניבטלי' בשית דכיון דעסיק בשרפתו לא חיישינן שישכח לבטלו, הכי נמי כיון דעסיק בע"ש בהכנת האור לא ישכח לגמור הדבר ולא חיישינן דעביד בשבת. והנה כדי לכבות נר גאַז כבר פשוט המנהג בארץ אשכנז שבבית הרבה יראים יש מראה השעות כדי לכבות הגאַז בש"ק בלילה בשעה ידוע, ואף שאין ללמוד הדלקה מכבוי דכבוי הוא מלאכה שאצל"ג ומכש"כ בנר גאַז שאינו עושה פחם וע' שו"ת בשמים ראש סי' קצ"ד מ"מ חזינן דלא גזרי שיכינו המראה שעות בשבת. ונ"ל פשוט דה"ה דהדלקה כזאת מותר בע"ש ואין לחוש שיעשה בשבת.