מלמד להועיל חלק ג · חלק נ״ו סימן ב׳

תשובה:וע"ד התביעה החדשה שראובן כבר תבע בחייו את שמעון ליתן לו המחצה מחוב אחד שגבה, ועכשיו משיב שמעון להאפטרופסים כי הוא ואחיו לוי גבו ביחד חוב זה כי ראובן היה מרוצה לכך לגבות חוב זה מלוי וגם ידע בכך, וגם לא ידע אי היה חוב בשטר או בע"פ גם שכחו מי החזירו, הא ודאי אם שמעון ולוי גבו חוב זה ביחד בלי הרשאת ראובן דחייב שמעון לשלם לראובן מחצית החוב והדין מפורש סי' קכ"ג ס"ו סקע"ו י"א במוחל חובו של חבירו חייב וכן בסוי' קע"ו סעיף י"א ברמ"א ואין חילוק בין מלוה בשטר למע"פ, ולא כמו שעלה על דעת הרב השואל לחלק ביניהם, אבל עכשיו, שטוען כן שעשה בהרשאת ראובן לא ידעתי מקום לחייב את שמעון דמי יכול להכחיש אותו, ואי משום שלא תבע ראובן את לוי מימיו שמא מחל לו תביעתו על כן אין להוציא מן שמעון אם לא שנראה לב"ד באומדנא דמוכח שטענתו היא מזויפת, ומה שנסתפק הרב השואל כיון דלשמעון בלא"ה חייב שבועה דאורייתא על טענות אחרות של עסק השותפות ועל תביעה הנזכרת אומר אינני יודע אי אמרינן דהוי מחויב שבועה ואיל"מ כמו חמשין ידענא וכו' אין כאן ספק, והדין מבואר בפוסקים וכן הוא בש"ע ס"ס צ"ד אם חייב שד"א ועל הגלגולים אמר אינני יודע פטור. אלא דכאן אין אנו צריכין לזה דהא עכ"פ טוען טענת ודאי שראובן נתרצה שלוי יגבה חלקו.