מלמד להועיל חלק ג · חלק ה׳ סימן י״ב

בתחילה נבאר הדין אלו היו שניהם מודים ולא דיימא מעלמא הדבר מבואר בת' הרא"ש שהולד כהן לכל דבר וגם הרמב"ם דעתו כן שפסק דמאכיל את האם. אלא דהכל תמהו עליו דבה' יבום כ' דאינו פוטר מן היבום. ומ"ש הח"ץ בזה דיש לדמותו להא דמנה לאבא בידך אין לו שרש והוא עשה מזה חזקה דלא בא עליה אחר והרמב"ם כ' בפירוש ומה חזקה יש כאן ועוד אכתוב בסמוך ומ"ש הב"ח דאיירי בתרומה דרבנן א"א לומר כן דהרמב"ם לא הזכיר תרומה אלא שכ' סתם שהוא מאכיל, וכבר כ' בפ' שלפני זה כל המאכיל בתרומה מאכיל בחזה ושוק אלמא אפי' בדאורייתא שרינן ועוד שם אלו שאינן מאכילין אפי' בתרומה דרבנן וכו'. וראיתי להרב ע"א שתירץ דבאמת ל"ח מדאפקרה רק דלענין חליצה מחמרינן וראיי' מדתנן תינוק בן יום א' מאכיל בתרומה ואלו גבי חליצה קיי"ל במת תוך ל' בעי' חליצה עיי"ש. מ"ש ממתני' דנדה אינה ראיי' דדלמא בידעונן שכלו לו חדשיו עתי"ט פ"ה, ומ"ש דבחליצה החמירו ליתא דהא קיי"ל אם אשת כהן היא אינה חולצת ואלו גבי יבום כ' הרמב"ם דהוא ספק ואם א"א בחליצה אסורה לעלמא.