מלמד להועיל חלק ג · חלק מ״ו סימן י״א

ומצאתי בשו"ת שדה יצחק מהגאון מו"ה יצחק חיות (בנו של מו"ה צבי הירש חיות) שכתב בסי' ס"ג וז"ל: נשאלתי אם איכא הרבה ריעותות שכולם צריכין למקום עיגון אם לא נאמר בזה דהרבה קולות במקום עיגון לא אמרינן כמו דלא מקילין ב' קולות בהפ"מ והתרתי הדבר וכעת מצאתי ראיה ברורה לזה ממשנה גיטין ס"ו. היה מושלך בבור ואומר כל השומע קולי יכתוב גט כותבין ונותנין ואמרינן עלה בגמ' בשעת הסכנה כותבין ונותנין אע"פ שאין מכירין והכי קיי"ל ובמשנה לא אמר רק יכתוב גט ולא אמר תנו ומ"מ כותבין ונותנין, ולעיל במשנה סה: אמר כתבו ולא אמר תנו אין מתירין אלא ביוצא בקולר ובמסוכן עיי"ש וא"כ במשנה שהיה מושלך מתירין ב' קולות במקום סכנה אחת שכותבין אע"פ שאין מכירין והשנית אע"פ שלא אמר תנו כותבין ונותנין א"כ מוכח להדיא דאף ב' ריעותות בהדי הדדי שכל אחד בפני עצמו צריכה למקום סכנה אף בהצטרף ביחד ג"כ מקילין במקום סכנה וה"ה במקום עיגון כמ"ש הב"ח והט"ז דדמי לסכנה וזה ברורה לענ"ד. עכ"ל ותמיהני דגברא קא חזינא. ראיה לא חזינא דטעמא דלא בעינן במסוכן כתבו ותנו לאו משום קולא הוא דמקילין במקום סכנה אלא כמ"ש בפירוש בסי' קמ"א סעיף ט"ז משום שהדבר ידוע שלא נתכוין זה אלא לכתוב וליתן לה (אלא מפני טרדותו לא גמר דיבורו, וע' רש"י) ועל כן כתב היד המלך פ"ב מה' גירושין דין י"ב (מובא בפ"ת שם ס"ק ז') דאפילו אם טרם שנתנו לה הבריא החולה רק שבכל זאת החריש ולא ביטל השליחות יכולים ליתן לה הגט דהעיקר הוה בעת אמירה ואם היה אז מסוכן אזי אמדינן לדעתו שכוונתו היה לכתוב וליתן והוי כמו כמו עשאם בפירוש שלוחים לכתוב וליתן וכל כמה דלא ביטל שליחותם כותבין ונותנין לה, עכ"ל. אלמא דאפילו אזלא לה הסכנה כותבין ונותנין, דאין כאן קולא יתירה אלא דאנן סהדי שדעתו כן היה לכתוב וליתן. וא"כ נפלה ראייתו של בעל שדה יצחק בבירא.