מלמד להועיל חלק ג · חלק ט״ז סימן כ״א

והנה רש"י בכתובות כ"ב ע"ב פי' באומרת ברי לי שאילו היה חי היה בא וביבמות פ"ח ע"ב פי' ברי לי שיש לי סימנים (פי' ורואה אני שזה שבא אין לו סימנים הללו). וכפר פי' הר"ן מה הזקיקו לרש"י שלא לפרש פשוט שהיא אומרת שראתה שמת בעלה, ופשיט דרש"י לא היה יכול לפרש בכתובות כביבמות, וגם ביבמות לא שייך לפרש שאומרת אילו היה בעלי חי היה בא מקודם לכן, דכיון דבעלה בא ודאי נותן טעם או אמתלא למה לא בא מקודם. עכ"פ רואין אנו שלשי' רש"י די באם ברי לה עפ"י אומדנות מוכיחות לפוטרה מאשם תלוי דאומדנות כאלה מוציאין אותה מאיסור דאורייתא וגם אם נשאת לא תצא. ורש"י נקט אומדנא אחת לדוגמא וה"ה לשאר אומדנות, שכל בעל שכל נוכח כהן שכן הוא, והנה בנ"ד ג"כ כל אחד נוכח בלבו (איזט בייא זיך איבערצייגט) שהאיש שמואל קראפלעווזקי נהרג, ואין לבו נוקפו כלל, מכח כמה וכמה אומדנות. ואף שרבנן גזרו שאין לסמוך על זה, מ"מ אין כאן איסור דאורייתא לשי' רשי'. ד. נוסף לזה שבני אדם לא שכיחי בין עגלות הקיטור וכמו שהעיר הרב דקאוונא, וכיון שהאיש שמואל קראפלעווזקי נראה שם ואיש אחר לא נראה שם, אין לחוש שמא גם אחר הי' שם, כי רק מי שהוא מטורף ורוצה לאבד עצמו הולך במקום סכנה כזה. וכן ראיתי בתשובה אחת מהג' מהו' מרדכי בער שבסוף ספר שערי תורה ח"א דף קכ"ז ע"ב דיש סניף באם אחד הלך במקום סכנה שלא נחשדו ישראלים אחרים לילך ג"כ שם, ואף שבנ"ד אפשר שההרוג היה נכרי, מ"מ במקום שהסכנה קרובה לודאי גם נכרים אינם הולכין, ותולין הקלקלה במקולקל, שזה שהיה מטורף בדעתו לבדו עבר שם, וכמו שהחזיק כל זה בראיות מש"ס ופוסקים הרב דקאוונא נ"י. ומאחר שיש כל אותן אומדנות אומר אני שבשיטות נוכל לסמוך על הכרת חצי או רוב הפנים והצלקת מהפאקקען ויש להתיר אשת שמואל קראפלעווזקי להנשא לכל גבר דיתיצביין וכהוראת הני תרי גאונים שקדמוני. וישבו ב"ד של ג' ויתירוה.