מלמד להועיל חלק ג · חלק ט״ז סימן י״ג

והוא דיש כאן סברא אלימתא לילך בתר קרוב ולא בתר רובא דעלמא. כי איש שלם בדעת נזהר מלילך במקום שהולכין עגלות הקיטור (ע' תוס' ב"ב כ"ג ע"ב דבני אדם נזהרין שלא יפלו מהם היונים ובסברא זו מוציאין מיד המוצא אף שרובא דעלמא מסייעין לו). ורק באיש חסר דעה יש לחוש שהלך שם, וממילא לית לן רובא דעלמא כי חסר דעה או מאבד עצמו לדעת הם מיעוטא דמיעוטא, ויש ליזל בתר קרוב. ואם היה נעלם איש אחר במקום אחר הי' ידוע כפי נימוסי המדינה, וזה כש"כ ממה שכ' מהריב"ל בק"ע ס"ק ע"ז בהי' שם המנהג להכריז. ובנ"ד יש לסמוך על שהפאליצייא לא הודיעה שנעלם איזה איש אחר מהגליל, ויש כאן קורבא דמוכח וכנחל יצחק סי' מ"ו וגם בעין יצחק דהיכא דליכא רובא דעלמא סמכינן בעגונא על קורבא דמוכח, דקרוב עדיף מחזק א"א. וע"י שבודאי איזה חסר דיעה הי' שם בין העגלות יש ג"כ חיזוק לסברת כ"נ וכ"ה, כמו ביצחק מקורטבא אין חוששין שמא בשיירות הי' איש אחר ששמו ושם אביו כן, גם כאן אין לחוש אולי הי' בשיירות איש אחר חסר דעה או מאבד עצמו לדעת, כי שמואל קי' הוא ודאי, ואחר הוא ספק, ואין ספק מוציא מידי ודאי. וע' גיטין י"ט ע"ב מזוזה ביני דני לא שכיח, וכן לא שכיח במקום מהלך העגלות חסרי דיעה. ועכ"פ יצאה האשה מידי ספק דאורייתא.